יצירות של עפר ואפר

בע"ה
הציטוט הוא מגד ירחים לחודש מרחשוון, הבחור בתמונה גואל את אדמת מעוז אסתר שע"י כוכב השחר.
בציפיית הישועה.

"ידוע, ששני דברים עיקריים ישנם שהם יחד בונים קדושת-ישראל וההתקשרות האלהית עמהם.
הא' הוא סגולה, כלומר טבע הקדושה שבנשמת ישראל מירושת אבות, כאמור: "לא בצדקתך וגו'" "רק באבותיך חשק ד' לאהבה אותם ויבחר בזרעם אחריהם", "והייתם לי סגולה מכל העמים" והסגולה הוא כוח קדוש פנימי מונח בטבע-הנפש ברצון ד', כמו טבע כל דבר מהמציאות, שאי-אפשר לו להשתנות כלל, "כי הוא אמר ויהי", "ויעמידם לעד לעולם".
והב' הוא

בציפיית הישועה.

וושוב אני מנסה את כוחי בציור.... :-)
אמנם הוא דומה מעט לפרה כושית, אבל לפחות הוא חמוד...

(מצטערת מראש על כל היצירות המכילות בתוכן מוטיבים כאלה ואחרים של אש. נפשי בוערת, ואין בידי לכלוא אותה..)

קיבלתי את הערותיכם, הכתב כעת מודגש יותר:

"כי הקב"ה ברא הכל: עולם, שנה, נפש.
ואם כן, יש נקודה ממוצעת שמחבר הגשמיות אל השורש הרוחני,
וזו הנקודה בעולם היא בארץ ישראל,
בנפש - בבני ישראל,
בזמן היה על ידי שמיטין ויובלות,
וכולם תלויים זה בזה..."
(שפת אמת פרשת בהר, תרנ"א.)
(להורדה כמצגת)

תורה רפ"ב ליקוטי מוהר"ן

שנים! שלא העלתי לכאן כלום. אם מותר לי עדין לשלוח לכאן דברים, הנה רקע שהכנתי עכשיו למחשב שלי:
המקור למילים הוא כמובן הרב קוק זצ"ל בקובץ ו' פסקה ע"א, הביצוע מעט חרוש, אבל זה מה שאהבנו, אז זה מה שיצרנו.
(תמונת הרקע היא מהרכס הכי מרחבי בארץ- רמת מגרון.. [מוקד]ד"ש לילדות משם. :-)

בעיקרון זו יצירה ממש ממש ממש בנאלית וראשונית, שהכנתי לפני המון זמן. לא חשבתי בכלל להעלות לשום מקום,
עד שראיתי את זה:
מוזר...

ניסיתי את ניסיוני בציור מדויק במחשב.
לפחות יצא חמוד.

(ע"מ לקרוא, כדאי לפתוח בחלון חדש, ולהגדיל..)

מתאים לכל הילדים כאן לחשוב שזה עבודה זרה וכו'. גם ככה אני הכופרת של האתר :-)

(מצטערת שהרבה זמן לא העלתי לכאן כלום.. אני פשוט עם יד שבורה, וזה מעט מסובך לאחוז בעכבר..:-)

מי יודע? אולי יבוא יום והמחשב יהווה תחליף גם לשחיה בים?...
ים ממוחשב כולו:

(את העבודה הזו לא התחלתי מאין, את תבנית הפרצוף כבר היה לי.)
קצת הפריע לי ההגשמה והצמצום של גודל הנבואה. מה אתם חושבים?

"יש ים אחד, ולים הזה יש חוף, ויש לים הזה אופק. ובני האדם תחילתם החוף, והאופק מגמתם.
והאופק מאיר בזהרורי-פלא, קסמיו מרמזים: בואו אליי בני האדם, אני רז הרזים, אני פלא-פלאים,
מגלה לעתיק יומין.
אבל בני האדם אינם מעיזים. הם חולמים חלומות, אבל הם פוחדים להגשים.
מפני שהחיים הם ים, והדרך אל האופק רצופה מערבולות, מערבולות ההולכות ומתעמקות,
מערבולות נוראות. ועליי חוף, משכן בני האדם, מרביתם-תרביתם,