כל עשב ועשב

הצבעים באותו סדר של הספר בכוונה או בלי ידיעה בכלל?

משו מציק לי בעיצוב התחתון שלך, ואני אומר גם מה מציק לי. למטה שמת דמויות, וטקסט. למעלה שמתעוד טקסט. ביניהם יש מרווח גדול מידי, חלל גדול מידי -בלי כלום. שום דבר לא קורה שם. החלל נכון וטוב כי הוא נותן לכל דמות כמו פרוזדור חיים שבו הוא מנגן, אבל לדעתי זה יותר מידי רווח של חלל, שכבר התועלת באיזשהו מקום נראה לי קצת מתפספת. נראה לי שלושת רבעי מספיק.

אבל הצבעים יפים ושמחים, והפונט סבבה והצלליות נחמדות.

יופי.

ידעתי שזה מוכר לי מאיפה שהוא..

אתה בטוח שלא ראית את הספר לפני?..

בכל אופן. ממש חמוד

ממש יפה...

יש לי חשד איך זה קרה... רק שהוא גם מעט מופרך ממש, והוא מעט מצמצם את יכולת מעצבי הכריכות של הוצאת הספרים.

מוזר הקטע עם הספר..

דווקא לא הפריע לי המרווח בין הטקסט העליון לדמויות.

הדמויות ממש מקסימות. אהבתי אותן מאד וההערה היחידה שלי היא שיכולת לעשות את הדשא קצת יותר צפוף ומציאותי, כמו שעשו בספר.

איזה צירוף מקרים מעניין...אולי זה רמז מלמעלה שהגעת לרמה של מעצבת כריכות...חחח

הקטנת את האיזורים הריקים של הצבעים..נכון?

איזה פירסום את עושה לסופרת המזעזעת?בע.

היא דווקא שומרת מצוות, והיה עליה פעם סרטון ב-INNTV - תשובה תרבותית.

אפשר לחפש אותו שם - לזרוק בחיפוש "רוטנר"

שסגנון בכתיה שלה הוא מזעזע.

נכון? :-)

כן.
חסר תוכן באופן משווע.

חבק תוכן יפה!!!
סיפור קליל וחמוד,
אני מאוד אוהבת את ליאת,
ושוב אחזור על דעתי,
לא הכל צריך להיות עמוק...
אפשר גם קלילות נחמדה וכייפית!!!
היא כותבת יפה, מעניין מושך ומסקרן!!!

אבל כתיבה מושכת ומסקרנת, בד"כ גם רדודה ואף מגרה את היצר.
ניתן להגדיר כתיבה כזו כ"יפה"? או כ"קלילות נחמדה וכיפית?"

בסופו של דבר- גם משקאות "קלים" מצטברים בגוף ומביאים בסוף להתקף לב מעודף כולסטרול.

גם לנשמה יכול להיות התקף שנובע מעודף כולסטרול רוחני. צריך להזהר מזה לא פחות ואף יותר.


(אם זה לא נכון, ובאמת ספר זה הוא טוב לנשמה ומזין אותו באור וטוב, אני מבקשת סליחה מראש על הקיטלוג.)

ביקורת על הספר האחרון:

קודם כל- היא בהחלט השתפרה מהשלישיה הקודמת. בעיקר בנושא, זה כבר לא בני נוער מפגרים שנופשים בקיטנה ומשחקים באהבה. עכשיו היא בחרה את הנושא של התמכרויות.
בקצרה:
מסופר על ירדן, סולן מוכשר, שהדרדר לסמים והגיע למוסד גמילה. אט אט הוא משתקם, מכיר אנשים מהגמילה, משלים עם אח שלו, ובאופן מיקרי לחלוטין מגיע להיות הסולן של הצגה גדולה ומפורסמת.
במקביל, מסופר על קרין, רקדנית מוכשרת, שהופכת לאנורקסית ברצונה לבתקבל לתפקיד ריקוד משמעותי באותה הצגה ממש.
כמובן שהקצוות מתחברות יחד, ושקרין וירדן נדלקים בצורה הדדית אחד על השני והספר נגמר ברומנטיות מתקתקת כשקרין רוקדת לקול שירתו של ירדן.
הארות:
היא נתנה לנו לטעום נכון מהדמויות, הציגה יפה את בעויתיהם וקשיהם נתנה לקוראים להדהות ולאהוב אותם גם בלי להפוך אותם ליצורים מושלמים.
הערות:
1. היא מייפיפת יותר מידי את כל התהליך של השיקום. היא מדלגת בבוטות על המון קשיים ומגיע בקלילות אל ההפי אנד.
2. הספר נגמר בצורה לא ברורה וממש מעובתת. אמא של קרין נעצרה ע"י המשטרה, קרין וירדן הרסו לחלוטין את ההצגה, הילה (חברתה הטובה של קרין והרקדנית) מסוממת בטעות בגלל ירדן, ירון (חבר לשעבר של קרין ועכשיו חבר של הילה) בוגד בהילה, אבל הזוג המתוק מחייכים אחד לשני בהבנה מושלמת.
4. הפאזל מתחבר בצורה יותר מידי צפויה וקיטשית.
5. הכתיבה. היא אומנם כיפית, זורמת, ונוחה אבל היה לי חסר עומק. מעבר להתמכרות השיטחית, התמכרות זה תהליך מייגע של הנפש- ועוד יותר מכך, תהליך השיקום. היא לא התעמקה בזה בכלל.
כמה בעיות בעלילה:
א. לא הבנתי את הדמות של אלח של ירדן (שכחתי את שמו), כאילו- לקראת הסוף עושים אותו לדמות חיובית ופתאום הכל מקבל טוויסט והוא הופך לבד מן משהו שם התבלגן.
ב. עד עצם היום הה לא הבנתי את הסרט של ההורים של ירון.
ג. לא מובן איך ירדן עולה על בעיות האנורקסיה של קרין.

וברמה הכללית- הספר מיועד לילדות בכיתה ז' שמחפשות ספר "מהמם!", להעביר בו את החופש. לו יותר מיזה. ליאת בחרה בנושא רציני אבל הפכה אותו לקליל באופן מחריד.

מצטערת על הבאלגן בביקורת, פעם כתבתי לי אחת מסודרת אבל אני לא מוצאת, וכבר עבר זמן מאז קראתי את הספר.

שסופרת דתיה כותבת על דברים כמו בגידות חברויות, ושאר מינין בישין, דבר שמנוגד לדת בכל דרך שהיא או צורה.

אני אישית לא מצליח להבין איך סופרת דתיה יכולה לכתוב על כפר נוער מעורב, ובקיצור: טלנובלה.

גם בעולם קטן של השבת, מתחת לכתבה של אליעזר קן.

אם כבר היא מזכירה דת, היא עושה את זה בצד, כאילו אין לה קשר!

היא לא רוצה להשתמש בכישרון הכתיבה שלה כדי לפתוח את העיניים של הנוער לדת? לקב"ה?

חבל... היא משתמשת בכישרון שלה רק כדי להרוויח כסף....

ב"ה

איורים מעניינים

צבעים יפים

כל עשב ועשב

בשמחה צרייך תמיד להיות