בס"ד
פרק י"ג
ענבל ושרית ירדו מהמונית והלכו לכיוון המסעדה.
הן כבר ראו את אורות המסעדה.
"תגידי שרית, מאיפה הכסף לאכול במסעדה?" שאלה ענבל.
"אה, לא משנה, עזבי." ענתה שרית
"נו שרית, תגידי" ביקשה ענבל ותקעה לה מרפק.
"אוקי , בסדר" התרצתה שרית. "אמא שלי קיבלה את הכרטיסים האלה מהעבודה שלה. ומכיוון שהיא ואבא לא אוהבים אוכל איטלקי אז ביקשתי אותם והם הסכימו."
"יפה מצידם" אמרה ענבל ורשמה בזיכרונה לומר תודה להוריה של שרית .
הן נכנסו פנימה ריח נעים קיבל את פניהן . המסעדה יפה כמו שענבל דמיינה. שולחנות וכסאות עץ כבדים בסגנון עתיק. וילונות ארוכים בצבע אפרסק . אהילים בצבע בז' ירדו מהתקרה והאירו את המקום. אנשים מעטים ישבו במסעדה ושוחחו בשקט. ומוסיקה חרישית התנגנה לה.
ענבל ושרית מצאו שולחן פינתי זוגי והתיישבו שם.
הן התבוננו ביושבי המסעדה. היה זוג צעיר ותינוק חמוד.
היו גם שלושה בחורים שכנראה חגגו משהו כי כל הזמן הם הזמינו ברנדי. היא אמרה את זה לשרית ושרית חייכה ואמרה שכנראה הם סיימו ללמוד משהו. "שווה לבדוק" היא אמרה וקרצה לענבל.
"שרית שכחי מזה! הם שיכורים או לפחות קרובים להשתכר" ענבל אמרה.
היו עוד כמה אנשים מבוגרים כנראה בפגישה עסקית. וזהו.
מלצר חתיך הגיע לשולחנן וחייך לשתיהן הן החזירו לו חיוך.
"אז מה הגברות רוצות לאכול?" הוא שאל
הן עיינו בתפריט ולבסוף החליטו על
" פעמיים ספגטי ברוטב בלונז ופיצה נאפוליטנה.." אמרה שרית
"אין בעיות, מיד האוכל יגיע אתן יכולות להתחיל עם הסלטים" הוא אמר
"תודה" הן אמרו ביחד
אחרי שהמלצר הלך. אמרה שרית לענבל "ראית איזה חתיך?"
- "כן"
- "מעניין מה השם שלו..." אמרה שרית בחולמניות "איזה עיניים..."
- "שרית נראה לי שהוא קצת יותר מבוגר ממך" ציינה ענבל
- "נו אז מה? את לא מכירה זוגות שהבן יותר גדול מהבת? רגע מה איתך? את וערן יצאתם יחד שנה שעברה את היית בכיתה י' והוא י"ב ושיר אחותי ועידו חבר שלה שגדול ממנה ב3 שנים" אמרה שרית.
- "חומד, זה לא אותו הדבר! את רק בת 16.5 הבנאדם הזה נראה לי בן 25! זה נראה לך הגיוני?"
- "ענבל, מי אמר לך שהוא בן 25 ? חוץ מזה הוא חוזר..."
- ענבל נאנחה, היא לא רצתה לריב. ובטח לא היום! ובטח שלא עכשיו שהיא נמצאת במסעדה הזאת על חשבונה של שרית...
המלצר הניח את המנות על השולחן
-"בתאבון בנות." הוא אמר
-"תודה" אמרה ענבל
-"אתן רוצות עוד משהו?" הוא שאל
"כן. בקבוק קולה" אמרה שרית.
"בסדר גמור, זה מיד מגיע" אמר המלצר הלך
הן התחילו לאכול עד ש... פתאום נפתחה הדלת של המסעדה וחמולה משפחתית מלווה קשישה חמודה בת 80 שהכריזה בקול:
"שלום, היום יש לי יום הולדת 82! והזמנתי את כל המשפחה לארוחה על חשבוני..."
"מזל טוב!"
נשמעו קריאות מזל טוב מכל המסעדה.
החמולה חיברה במהירות שולחנות והתיישבו מלצרים התקרבו במהירות לשולחנות לרשום את הזמנות המשפחה .
"איזה סבתא גזעית. ממש כלבבי..." אמרה ענבל בחיוך
"אין סיכוי שסבתא שלי תעשה דבר כזה!" אמרה שרית
"למה?" שאלה ענבל
"מסיבה פשוטה כי היא נפטרה עוד לפני שנולדתי..." אמרה שרית וחייכה
" אני מצטערת " אמרה ענבל
"אין על מה, אפילו לא הכרתי אותה וגם שיר בקושי זוכרת אותה..."
עוד אדם נכנס למסעדה.
ענבל הבחינה בו, היתה לה הרגשה רעה בקשר אליו היא הרגשה את הבטן שלה מתהפכת ומשהו קר מטפס לה בגרון. הוא התקרב למרכז המסעדה. היא כבר ידעה מה הוא הולך לעשות, היא ראתה את פניו המכוערים ואת הזיק הרע ניצת בעיניו
היא עזבה הכל ורצה אליו, היא התכוונה לחסום אותו בגופה אך לא הספיקה…
מתוך יאושה היא צעקה לשרית "תתכופפי ,שרית ,מהר..."
"אללה אכבר!!!" הוא צעק
בום!!!!!!
אש כתומה, עשן מתמר זכוכיות מתנפצות, צרחות....... ואז השקט . השקט הנורא מכל....
תגובות
(כמובן ,הכוונה לארוע המתואר בסיפור)
תיארת יפה מאד את המציאות שלנו,כבשה בין זאבים.
ענבל "ברחה" מהפצמ"רים כדי להתקל במפלצת מתפוצצת- זוועה,נורא ואיום !
הסיפור כתוב מצוין,והשארת אותנו במתח,האם יש תקוה לענבל ?
את ממש משתפרת מפרק לפרק! העלילה מקבלת פה תפנית משמעותית והכרחית. 1. היו כמה דברים שקצת הפריעו לי. דבר ראשון העמסת.. היו דברים שניראו לי קצת מיותרים כמו הדו שיח שלהם על הכסף\מי מזמין וכו', או הדיון על המלצר האם הוא מתאים בגיל, ועל הסבתא---- 2. ממש חזרת לרשום רשימות מכולת. אין פה מחשבות\רגשות הכל טכני כזה. חוץ מההרגשה על המחבל, גם זה באופן מטושטש.
אבל באמת, את ממש משתפרת!
ב"הצלחה.
אותי לא.