בס"ד
פרק יד
שרית שמעה את צעקתה של ענבל: "תתכופפי, שרית, מהר," היא לא הבינה מה קורה, היא התכופפה במהירות והשתטחה על הרצפה. היא הרגישה מבולבלת, היא לא הבינה מה היא עושה על הרצפה... ואז זה בא... הבום הזה שהרעיד את הרצפה. היא הרגישה שהיא עפה מההדף, החלון שלידה התפוצץ והרסיסים פגעו בה ופצעו אותה, היא צרחה בהיסטריה. היא נזכרה בענבל 'איפה היא ? רק שלא קרה לה משהו... ' היא חשבה בחרדה.
היא ניסתה לזחול אליה אבל עם כל התקדמות היא הרגישה שכאב חד חותך אותה בכל הגוף ומשהו חם מטפטף על פניה וידיה , היא ראתה במטושטש הרבה גופות שרועות על הרצפה. היא לא ידעה מה לעשות 'אלוקים תעזור לי' היא צעקה בייאוש. ואז היא ידעה לפתע מה לעשות. היא התקשרה למד"א מהפלאפון שלה שהיה בכיסה.
- "שלום כאן מד"א במה אוכל לעזור?" ענה קול מהפלאפון
' שלום, נפצעתי עכשיו בפיגוע ב'מסעדת לויצ'י' בואו מהר יש הרבה פצועים' היא אמרה,
-"אנחנו מיד נגיע" ענה הקול,
אבל היא כבר לא שמעה את התשובה...
היא התעלפה מאיבוד דם.
***********************************************************
"קול ישראל מירושלים, שלום רב! השעה 22:00 והנה החדשות מפי מלאכי חזקיה ועיקרן תחילה.
פיגוע בתל אביב. מחבל מתאבד במסעדת לויצ'י ברחוב הדר 29. המחבל נכנס למסעדה ופוצץ את עצמו בעזרת חגורת נפץ . הג'יהאד האיסלמי לקח את האחריות לפיגוע.
כוחות מד"א וזק"א ומשטרה הגיעו למקום כדי לפנות את הנפגעים...
מנין ההרוגים עומד כרגע על שמונה . בבתי החולים בעיר מטופלים כ15 פצועים שניים קשה, עשרה בינוני וחמישה קל כתבנו בשטח מדווח כי..."
-"ה' ישמור!"
-"ה' יעזור"
-"מה שלום הילדה, ליאורה?"
-"יהיה בסדר, היא בטיפול נמרץ, מטופלת " היא ענתה בשקט
. לא היה לה כוח לכל האנשים שעמדו לידה , מנסים לתמוך בה ברגעיה הקשים ביותר .
היא ידעה! הייתה לה הרגשה שזה יסתיים ברע. מאז 6:30 בשעה שענבל התקשרה אליה והודיעה לה שהיא בת"א אצל שרית היא הרגשה, קול פנימי לחש לה שזה יסתיים לא טוב. היא ניסתה לשכנע את ענבל לחזור לגוש קטיף, אבל ענבל כדרכה סירבה ועמדה על שלה. ליאורה השתדלה לכבד את החלטותיה של ענבל גם שזה לא מצא חן בעיניה . היא כבר 'ילדה גדולה' היא חשבה.
ברגע שהטלפון צלצל בביתה בערב בשעה .8:45 היא ידעה, היא לא העיזה לענות, היא אמרה לדוד שיענה ועל פי הבעת פניו היא ידעה שקרה משהו לא טוב...
"ענבל?" היא לחשה
הוא לא ענה
"דוד! תענה לי! מה קרה לענבל?" היא צעקה בהיסטריה
"פיגוע" הוא ענה בקול חלול
. שתיקה ארוכה .
ואז כאילו הוא התעורר לחיים "קדימה, לאורה נוסעים! עכשיו! צריך לראות מה קורה איתה ומה שלומה..."
כל הדרך הם ניסו לברר מה מצבה של ענבל והידיעות היו לא מעודדות.. ענבל חטפה את מרבית הרסיסים וההדף מכיוון שהיא עמדה קרוב למחבל . פלא שהיא לא נהרגה! חשבה ליאורה.
ועכשיו היא כאן בבית החולים ,בטיפול נמרץ וספק אם בתה תחייה... תוצאות הבחירה של ענבל...
היא תהתה מה היה קורה אם ענבל הייתה בגוש קטיף... היא הייתה נפגעת ? היה נופל עליה פצמ"ר?
קול פנימי לחש לה שכן! היה קורה לה משהו! מהגורל לא בורחים הוא רודף אחריך לכל מקום ...
זה כ"כ נכון! היא חשבה במרירות. ועוד איך שזה רודף אחריך.
ענבל , ענבל שלה. היא חשבה בכאב היא הרגישה גוש בגרון חוסם את נשימתה.
הילדה היפה והמוצלחת שלה, הילדה שגידלה אותה מרגע שנולדה וצפתה בכל תהליכי גדילתה . היא נזכרה איך היא הייתה בוכה בליבה על כל נפילה וכל מכה שענבל הייתה מקבלת כשניסתה ללכת . ושמחה על כל הצלחה של ענבל כמו אותו יום היא נזכרה ב חיוך, אותו יום שענבל כתבה לה כרטיס ברכה מעשה ידיה להתפאר לכבוד היום הולדת שלה. כמה שמחה אז... היא זכרה את הקשיים של ענבל לכתוב. היא אובחנה כילדה דיסלקטית והכרטיס ברכה הזה שענבל הכינה זאת הייתה ההוכחה שלה לעולם שענבל יכולה להצליח כמו כל אדם.
ואכן היא לא טעתה ענבל גדלה ויחד איתה הרצון להצליח , להוכיח לכל העולם לאן היא מסוגלת להגיע. היא קיבלה ציונים גבוהים היא הלכה למגמות הריאליות הקשות .
לפעמים, חשבה ליאורה, אם הילדה לא מעמיסה על עצמה יותר מדי... אבל אחרי שהיא ראתה באיזה שמחה ענבל לומדת היא נרגעה. כמו אותה פעם שענבל ניסתה להסביר לה בהתלהבות איך נוצר האדם לפי האבולוציה . לה לא היה ממש ראש לזה היא העדיפה להתעסק עם המתמטיקה ותיקי החשבונות .
"ענבל , ענבל שלי" היא לחשה בכאב
היא ליטפה אותה והחזיקה לה יד
ענבל בתי היחידה, היא חשבה ודמעות מלאו את עיניה . היא ודוד ניסו להביא עוד ילדים אבל זה לא הצליח. היא נזכרה בטיפולים ובכל הכאב שבזה והאכזבות עד שהתייאשו . אם הם יאבדו את ענבל הם ויוותרו לבדם בעולם.... המחשבה הזאת גרמה לפרץ חדש של דמעות, המועקה בלב גברה עוד יותר . היא נזכרה בדיווח שנתן ד"ר כהנא על מצבה של ענבל ישר כשהגיעו ל'איכילוב ' הבית חולים שבו ענבל נמצאת .
' אני לא רוצה להסתיר את זה מכם. מצבה של ענבל קריטי! היא חטפה את מרבית הרסיסים והיא סובלת מפגיעות חמורות באזור הלב, והמח , ענבל מחוסרת הכרה , היא מונשמת, היא איבדה הרבה דם ואנחנו נותנים לה מנות דם '
"היא תחייה ?" שאלו היא ודוד ביחד
ד"ר כהנא שתק שתיקה ארוכה ולבסוף ענה:
"אין לה הרבה סיכוים , תכינו את עצמכם לגרוע מכל.. היא צריכה נס! אתם נראים לי אנשים מאמינים תתפללו לנס אולי זה מה שיעזור אנחנו עושים כל שביכולתנו. "
דבריו של ד"ר כהנא הדהדו בראשה של ליאורה 'אתם אנשים מאמנים תתפללו לנס אולי זה מה שיעזור...'
ליאורה תפסה בדמעות את ספר התהילים הראשון שראתה במחלקה ופשוט התפללה.
תפילה זכה וטהורה של אדם במצוקה שמרגיש שאין לו על מי להישען רק על אביו שבשמים....
תגובות
זה פשוט קורע לב
הכתיבה שלך הולכת ומשתבחת,כל הכבוד !
קצת לא אמין היה לי הפרק הזה- בעיקר בקטע של התגובה של אמא של ענבל.. היה לי כזה לא הגיוני. ליפעמים נידמה לי כאילו את לוקחת רגשות שניראים לך צפויים, ואת לא מוסיפה משהו משלך. כאילו את כותבת משהו שקראת במקום אחר..
אבל זאת רק הרגשה.
סה"כ הפרק טוב, את ממש ממש משתפרת מפרק לפרק..
אז שיהיה המון ב"הצלחה.
בס"ד.
מרגישים שיפור! שכוייח!!
ושוב-
מומלץ להקטין את הכתב, זה לא כ"כ נוח לקרוא בגודל הזה.