שבע ברכות

בס"ד לק"י

הבה ונביט אל תוכנן של שבע-הברכות ואל סדרן, ומתוך כך ננסה להבין מעט דברים על משמעות החתונה והסובב אותה. בדברי אנסה להראות, בע"ה, כי יש מבנה מסויים לברכות וכל אחת מכוונת למקומה בסדר מופתי, על תוכנה וצורתה.

רוב הדברים שאומר הם מתוך האבודרהם, חלק ב', שער תשיעי, "ברכת ארוסין".

ברכה ראשונה-"בא"ה אמ"ה שהכל ברא לכבודו". ברכה זו מפנה אותנו בעצם להסתכל על מהות החתונה- לכבודו של ה' יתברך, כי לשבת ברא את העולם, ולא תוהו. כי ה' "עושה שלום ובורא את הכל", כדברי האבודרהם. בברכה זו מברכים אנו את ה' על יצירת כלל העולם, וכלל הבריאה.

ברכה שניה בסדר הברכות חותמת במילים "יוצר האדם", כלומר, את העולם ברא לכבודו ובתוכו הוא גם יצר יצור יחיד הנקרא אדם, וביצור זה אנו עוסקים כעת, בשבחנו את ה'. יוצא מכך, שבתחילה ברכנו על בריאת כל העולם כולו, ועתה העברנו את הזרקור והתמקדנו ביצירה אחת קטנה ויחידנית, האדם, ועליו אנו מברכים את ה' בברכה השניה.

לאחר מכן, באה הברכה: "ברוך... אשר יצר את האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו והתקין לו ממנו בנין עדי-עד בא"ה יוצר האדם". בברכה זו אנו מברכים את ה' על צלמו שנתן בתוכנו, הוא הנפש, ועל תבניתנו, היא הגוף, ועל שהוציא מהם את הבנין- האישה ("ויבן... א-לוקים את הצלע), ובכך השלים הבריאה, לעדי-עד, ובמודל זה הוא ממשיך ליצור את האדם גם היום. עפ"י חתימתן הדומה של ברכה זו וקודמתה ניתן לראות כי הן עוסקות באותו נושא, ומהו? לפני-כן בירכנו על יצירת האדם ככלל, וכעת, בברכה זו, אנו מברכים את ה' על גמר יצירת האדם, כלומר, יצירת האישה.

הברכה האמצעית, הרביעית במספר, נראית כרומטית מעט, כלומר, היא אינה בסולם הברכות מחד, אך אינה מזייפת מאידך. את עיקרה, מקומה ושייכותה של ברכה זו, אסביר, בע"ה, בסוף, כעת אגע רק במספר קטן של נקודות. הברכה-"שוש תשיש ותגל העקרה בקיבוץ בניה לתוכה בשמחה בא"ה משמח ציון בבניה". תוכנה של הברכה מדבר על כך שכרגע ציון עקרה, כי ילדיה רחוקים ממנה, אך היא תשמח בשובם אליה, והננו מברכים את ה' שמאחדנו עם אמנו. ובכן, ברכה זו עוסקת, כמובן מאליו, בגאולת ירושלים ובשמחתה העתידה.

הברכה החמישית- "שמח תשמח רעים אהובים כשמחך יצירך בגן-עדן מקדם בא"ה משמח חתן וכלה", שונה משאר הברכות, זאת משום שהיא טומנת בחובה גם תפילה קטנה בנוסף על שבח ה'. הסבר יפה לברכה זו ראיתי בסיפרו של הרב שלום ארוש שליט"א, "בגן עדן מקדם", שם הוא מסביר את המילים "כשמחך יצירך בגן-עדן מקדם", שכמו שבגן-עדן אדם וחווה היו היחידים בעולם ולא היו יכולים להשוות האחד את השני לעומת זוגות אחרים, כך אנו מברכים את החתן והכלה שלא יסתכלו על זוגות אחרים, אלא רק יתעסקו בבנין והאדרת זוגיותם. אי-לכך, ברכה זו עוסקת בזוג וזוגיותו. את חתימת הברכה אסביר, בע"ה, בסוף הברכה הבאה.

הברכה השישית עוסקת כבר בעצם עניין החתונה, "אשר ברא...קול מצהלות חתנים מחֻפתם..." , המקור ללשון של ברכה זו טמון בפס' בירמיהו (ל"ג, י"א). וחתימתה דומה גם היא לקודמתה, אך אינה שווה לה במאה אחוז, ומדוע? בברכה החמישית, עסקנו בחתן ובכלה ביחד ובשמחתם המשותפת, ולכן חתמנו "משמח חתן וכלה", כלומר שניהם כאחד. אך בברכה זו, השישית בסדר הברכות, אנו עוסקים בשמחת החתונה שהיא שייכת יותר, לא רק, אך יותר, בחתן, זאת משום שהוא כאדם השמח, להבדיל, בבגד חדש שהוא קנה, כך החתן שמח בכלה שבה הוא זכה. ולכן חותמים אנו במילים "משמח החתן עם הכלה", החתן שמח בכלה.

ומתוך ברכה זו אנו מגיעים לברכה השביעית, "בורא פרי הגפן", שלכאורה, אינה קשורה כ"כ לשבע ברכות, אלא היא באה מכורך הסעודה. אך אין זה כך. אז מה הקשר שלה? בגמ' (סנהדרין ע., ברכות מ.) ר' מאיר אומר שעץ הדעת ממנו אכלו אדם וחווה היה גפן. אז הנה באים אנו כאן ושותים את היין, תוך בקשת רשות מה', ע"י הברכה, ובכך מתקנים אנו את חטאם הקדום של אדם וחווה. יוצא מכך, שלאחר שברכנו על החתונה של הזוג אנו עושים תיקון לחטא אדם הראשון.

ואחרי שחיטטנו בפינצטה קטנה בתוכן הברכות הבה ונביט על צורתן ממעוף הציפור.

לענ"ד הברכות יוצרות מבנה של מנורה. ואסביר את דברי:

‏

מודל הברכות:

1.  בריאת העולם

2.  יצירת האדם

3.  השלמת יצירת האדם

4. שמחת ירושלים וגאולתה

5. שמחת הזוג (תפילה בנוסף לשבח)

6. שמחת החתונה וקולותיה

7. תיקון חטא אדם הראשון

הבה ונראה. בחלקה הימני של המנורה (ברכות-1,2,3) אנו משבחים על התהוות הבריאה, על ההקדמה לעולם בו אנו נמצאים. ברכות אלו עוסקות בעיקרן בכלל הבריאה. זמנן של הברכות הוא בא מן העבר הרחוק עד אל ההווה של ימינו. ואכן, הנרות הללו במנורה פונים מן העבר אל ההווה, מימין לשמאל, לעבר המרכז.

ואילו הצד השמאלי של המנורה (ברכות-5,6,7) עוסק באיחוד בני הזוג. הווי אומר עיקר העיסוק של הברכות הללו הוא בפרט, במקרה הפרטי שלנו, בחתונה הזו אותה אנו חוגגים כעת. והזמן אליו מתייחסות הברכות הללו הוא העתיד, אך זה נובע מן ההסתכלות לעבר. ואכן, הנרות הללו נמצאות בעתיד, אחרי המרכז, אך פונות הן ו"מביטות" אל העבר.

יש עוד מספר הקבלות ולימודים אך לא כאן המקום להרחיב (סיומת דומה לברכות 2-3, 5-6. מתוך החתונה אל תיקון חטא, ע"י החתונה מתקנים את החטא. הקבלות של הברכות: 1-7, 2-6, 3-5. ועוד).

לאור כל האמור לעיל, ניתן להסביר ביתר קלות את מקומה ושייכותה של עיקרה של המנורה, היא הברכה הרביעית. ברכה זו מחברת ומקשרת בין הכלל אל הפרט, בין ירושלים בשמחתה וגאולתה, הכללית, לדבר אליו היא משולה- שמחת החתן והכלה. במקום שמיחד את עם ישראל ומיחדו מחד, ויחד עם זאת גם מביא אליו עמים רבים מאידך ("כי ביתי בית תפילה...לכל העמים"). שם נמצאת מרכזיות החתונה ומרכזיות השבח. לשם כל "נרות", כלומר ברכות, החתונה מופנות. וכולם יחד עולים דרך מקום התפילה ועבודת ה' המרכזי של היהודים הישר לפני כסאו של ה' יתברך. ברכה זו עוסקת אך ורק בזמן העתיד, שבע"ה יגיע בקרוב, ומביטה כלפי שמיא, ממש כמו השמש. והמיוחד בשמש שהוא נפרד ויוצא מהשורה המסודרת של שאר הנרות, מתקיים אף בברכות, כמו שאמרנו כבר שברכה זו הינה ברכה כרומטית, היוצאת מן הסולם, אך יחד עם זאת היא אינה מזייפת כלל. ועוד שמהשמש ניתן להדליק נרות אחרים, ובאמת אלפי "נרות" ("נר ה' נשמת אדם") "נדלקו" מירושלים בציפייה המייחלת ומתפללת לבנינה בקרוב.

כל זאת יכול להיות יפה, אך מה אנו עושים עם זה? הרי לא סתם סידר מנסח הברכות את הסדר המסויים הזה. לדעתי הוא בא ללמדנו, ע"י המנורה, מספר כללים לגבי בנייתו ודרכו של הבית היהודי.

מה הדלקת המנורה היא עבודה ימיומית תמידית, אף בנין הבית וחיזוקו הוא דבר תמידי וימיומי, המתמשך ואינו נגמר לעולם. מה המנורה מקשה אחת, אף בני הזוג צריכים להיות כמקשה אחת, האחד כלפי השני. מה המנורה כולה זהב, תוכה כברה, אף בני הזוג צריכים להיות תוכם כברם (וכולם זהב...). מה המנורה מכוונת נרותיה אל המרכז, אל השמש, אף בני הזוג צריכים לכוון עצמם אל מרכז החיים, שהוא עבודת ה', לימוד תורתו ועשיית רצונו תמיד. ומה המנורה מאירה לאחרים מאורה הזך והטהור, אף בני הזוג צריכים להאיר לסובבים אותם מאורם הזך והטהור.