בעיירה רחוקה, בין שדות וכרמים, שוכן ארמון קסום. גינת הענק המקיפה אותו היא לא פחות מפלא. אגמים ונהרות, עצים יפיפיים,פרחים מיוחדים במינם, ברבורים, צבאים, וציפורים הופכים את הגינה לתמונות נוף פסטורלית. הנחת והשלווה שוררים בכל מקום.
ובארמון, אלפי חדרים. מלאים בכל תענוגות ופאר. דממה מוחלטת בארמון. רק נפש אחת מתגוררת בו. נסיכה ענוגה ויפיפייה. לנסיכה אין הורים. אין לה חברים. מאז ומעולם הייתה בת 17 שנים בדיוק, וכך תהיה עד יום מותה. ומי יודע אם ומתי תמות...
איש מהגרים בסביבה לא יודע מה פשר המסתורין האופף את הארמון והגינה. הם גם מעולם לא ראו את הנסיכה. הם בכלל לא יכולים להוכיח שכל מה ששמעו עליה הוא נכון. שהיא לובשת תמיד שמלה תכולה משובצת אבני חן, ומתעסקת בטיפוח ביתה העצום. את כל זה ידעו מפי השמועה. אך הם היו בטוחים ללא שמץ של ספק באמיתות הדבר. הרי הוריהם קבלו את המסורת מהוריהם שלהם, והסיפור על כל פרטיו מועבר מאב לבנו במשך שנים.
אבל דבר אחד הם ידעו בבירור. לנסיכה יש קול מיוחד במינו. קול פעמונים משכר,מהפנט. פעם בשנה, הנסיכה מתיישבת על אדן החלון הפונה על עבר השער לגינה, ושרה. איש אינו יודע מתי זה יקרה, ולמה.
וכאשר אחד התושבים היה אוזר אומץ ונכנס לגינה המסתורית, מיד היה שב על עקביו ובורח משם בפנים חוורות. אף אחד מבודדים שהעזו, לא ידע לספר מה הבריח אותו מהגינה.
***
מאז מעולם, זכר את עצמו פֶטֶר כרועה צאן. רועה, נווד,ובודד.
מי שלקח חלק פעיל או שלא פעיל בחייו, היו הוא עצמו, הכבשים, והדשא. ובעלי הדוכנים בשוק, מהם נהג לקבל או לחילופין- לקחת שיירי אוכל.
פטר מעולם לא הרגיש רעב,או בדידות,או עצב. הוא התעלם מהעובדה שאין תכלית כלשהי לחייו. הוא חי מיום ליום ומריגוש קטן למשנהו.
הוא שייך את עצמו לילדי הרוח. אותם הילדים, שהרוח ילדה, וביום מן הימים היא גם תיקח אותם. תאסוף אותם אל תוך חיק הכלום. הילדים שאין כל סיבה לשהותם על כדור הארץ.
אילו נעלמו- אף אחד לא היה מרגיש בחסרונם.
רק דבר אחד עניין את פטר. הייתה לו מטרה אחת: להכנס לכל חדר וחדר בארמון הקסום. זה השוכן באמצע הגינה הגדולה, שכולם מתקבצים לשעריו ברגע שנשמע קול הפעמונים של הנסיכה. עד כה לא העז להתקרב, אך בעוד שבוע יחול היום אותו קבע כיום הולדתו. יום הולדתו ה-18. ואז הוא ייכנס. הוא יפתח את השער העצום, ויצעד פנימה בגאון, ויראה את כל מה שיש לראות בארמון המסתורי. את כל הסודות והנסתרות, האוצרות והפאר שממתינים לו..
ואולי... אולי יזכה לפגוש את הנסיכה.
יום רדף יום, ופטר הרגיש שההתרגשות עולה וגואה בו. את כל השבוע בילה באימונים מפרכים. הצטייד בכל הציוד המשוכלל שיכל להשיג, תירגל טיפוס על עצים,סלעים וחבלים,למד מהלכי לחימה, ושייף אבנים קטנות כאמצעי הגנה. למה?מי יודע מי שומר על הארמון...
היה זה המעשה בעל המשמעות הראשון, היחיד שעשה בחייו. בסתר ליבו ידע זאת.
הכל חייב להיות מושלם.
תגובות
מסתורי וקסום, בדיוק כמו שאגדה צריכה להיות.
הכי מצא חן בעיני שהנסיכה היא בת 17,כך תמיד היתה וכך תמיד תהיה.
בהצלחה בהמשך !