היין משמח או מאמלל?

בס"ד לק"י

(ד"ת זה נכתב כד"ת לשבע-ברכות, אך הוא רלוונטי גם בלי זה)

היין משמח או מאמלל?

כשחכמים תיקנו את השבע-ברכות הם התקינו בתוכן גם ברכה סטנדרטית, לכאורה, ומוכרת- ברכת בורא פרי הגפן. ונשאלת השאלה מדוע הכניסו חכמים ברכה זו דווקא בשבע ברכות, ולא תיקנו ברכה אחרת? וודאי שאפשר לתרץ זאת ע"י הפס' הידוע והמוכר-"ויין ישמח לבב אנוש..." (תהלים קד טו). אך זהו צד אחד בלבד של המטבע, מצידו השני אנו מוצאים פסוקים הפוכים לגמרי! לדוג':  (משלי כג כ) "אַל תְּהִי בְסֹבְאֵי יָיִן..." ומצינו דומים לו בעוד מספר מקומות.

כאשר נפנה למאמרי חז"ל נראה ששם העניינים מוקצנים אף יותר, ההבדל בגישה אל היין, האם הוא טוב או רע, מודגש שם לאין ערוך.

ונביא מספר דוגמאות:

דוג' לכך שהיין טוב:

א.    רד"ק (ישעיהו נה א): נמשלה תורה ליין מה יין משמח הלב כמו שנאמר ויין ישמח לבב אנוש אף דברי תורה כן שנאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב...

ב.     הגמ' (ברכות לה ב): חמרא אית ביה תרתי - סעיד ומשמח (תרגום: יין יש בו שניים- סועד ומשמח)

ג.       וכן מצינו (פסחים קט א): תניא, רבי יהודה בן בתירא אומר: בזמן שבית המקדש קיים - אין שמחה אלא בבשר, שנאמר (דברים כז) וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' אלהיך. ועכשיו שאין בית המקדש קיים - אין שמחה אלא ביין, שנאמר (תהלים קד) ויין ישמח לבב אנוש.  עכ"ל.    מכאן אף אפשר לאמר שהיין בא מיד אחרי הזבחים בדרגת השמחה שלו. שכאשר ביה"מ קיים, שמחת היין היא כאין וכאפס לעומת שמחת הזבחים, ולכן "אין שמחה אלא בבשר". ואילו כשחרב ביה"מ, ובטלו זבחים, כל שאר הדברים טפלים אל היין, ולכן "אין שמחה אלא ביין", וזה מגדיל את היין אף יותר.

ד.     ועוד (עירובין סה): אמר רבי חייא כל המתיישב ביינו - יש בו דעת שבעים זקנים (הכוונה לסנהדרין, בהמשך יבואר המושג-"מתיישב ביינו).

ה.    ושם בהמשך: אמר רבי חנין בר פפא: כל שאין יין נשפך בתוך ביתו כמים - אינו בכלל ברכה (רש"י: אין ברכתו שלמה)

ועוד מקומות רבים מצאנו בכגון אלו.

אך זה, כמובן, מן הצד האחד, אך מן הצד האחר:

א.    בגמ' (סנהדרין ע א): רבא אמר: "אל תרא יין כי יתאדם" - אל תרא יין שאחריתו דם. רש"י שם: שאחריתו דם- סופו יהרג עליו. (מדובר על בן סורר ומורה)

ב.     ושם בהמשך: דריש עובר גלילאה: שלש עשרה ווי"ן נאמר ביין (רש"י: לשון וי וי).

ג.       ועוד מצינו שם: דתניא, רבי מאיר אומר: אותו אילן שאכל אדם הראשון ממנו גפן היה, שאין לך דבר שמביא יללה לאדם אלא יין.

ד.     המש' בסנהדרין (ח ה): יין ושינה לרשעים - הנאה להן והנאה לעולם, ולצדיקים - רע להן ורע לעולם.

ה.    וכן (מגילה ז ע"ב): רבה ורבי זירא עבדו סעודת פורים בהדי הדדי, איבסום, קם רבה שחטיה לרבי זירא. (תרגום: רבה ור' זירא עשו סעודת פורים ביחד, השתכרו, קם רבה ושחט את ר' זירא [עיינו שם לגבי סוף הסיפור]).

וכן הלאה.

לאור כל אלו נשאלת השאלה, מהו מקומו של היין? האם הוא משמח או מביא יללה? האם הוא טוב לאדם או שמא רע לו עד מאוד?

נראה שהתשובה טמונה בדרך האמצע, כמה שותים? מתי? וכן הלאה. וגם לכך נביא סימוכין:

א.    על הגמ' שהבאנו למעלה (סעיפים א-ב, בדברים הרעים) יש קושיא: "רב כהנא רמי: כתיב תירש וקרינן תירוש, זכה - נעשה ראש, לא זכה - נעשה רש. רבא רמי: כתיב (תהלים ק"ד) ישׁמח וקרינן ישׂמח, זכה - משמחו, לא זכה – משממהו" (רש"י: לשון שומם, שמשממהו ונוטל חכמת לבו.) ורש"י שם: זכה - כלומר אם זכה וידע להזהר בעצמו מלשתות יותר מדאי - משמחו, שמפקח את הלב. עכ"ל. ובאמת זו המסקנה, שכאשר האדם "זכה", היין טוב לו וכשלא...

ב.     ועל הגמ' שהבאנו לעיל (סעיף ד' בדברים הטובים) אומר רש"י: המתיישב ביינו - ששותה יין ואין דעתו מטרפתו.עכ"ל. כלומר, אם אדם יודע מהי כמות השתייה הנכונה והראויה אזי הוא מחכים כשבעים זקנים, ואם לא הרי שאדרבה, פוגע זה בחכמתו.

וכעת, לענייננו. מה ליין בשמחת החתנים? ודאי, אם הוא בבחינת-"יין ישמח לבב אנוש" אז פשוט לנו, אך גם ראינו ש"אין לך דבר שמביא יללה לאדם אלא יין"?

לא קשה! זה במידה וזה שלא במידה.

ובדיוק בגלל זה, בגלל סתירה זו, תיקנו לנו חז"ל לברך על היין בשבע ברכות. לסמל לנו, ובעיקר לחתן והכלה, שהכל צריך להיות במידה- השמחה והכאב, העבודה והמנוחה, וכן, אף הכסף לא כדאי שיהיה יותר מן המידה- " זכה - משמחו, לא זכה – משממהו". אם עושים במידה המתאימה- משמחו, ואם חס וחלילה לא...

הכל עובד לפי הכלל של "לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים" (משלי ג א), מה שבמקומו- טוב, ושלא- ה' ירחם.

סיבה נוספת להתקנת היין בשבע-ברכות היא שאדם וחווה אכלו מעץ הדעת, הוא הגפן (כמו שהבאנו מסנהדרין ע, וכן בברכות מ) קודם זמנם. שהיו צריכים לחכות לשבת ואז לאכול, ואם היו מחכים, היה זה מביא ברכה- חיי עד ויחד עם זה דעת אין-סוף, אך הם לא שעו למצוות ה' ואכלו קודם הזמן, שלא במקום, והביאו מיתה לעולם (סנהדרין כ' ע"א ובתוד"ה: "נשים לצאת לפני המיטה").

ואנו כאן עושים תיקון כפול לחטאם- ראשית, אנו שותים את היין במקומו, לאחר ברכה ובמידתיות הנכונה. שנית, אנו מביאים חיים לעולם בחתונה, וזה בדיוק ההפך ממה שגרמו אדם וחווה ע"י חטאם.