הכותל. אזוב ועצבת, עופרת ודם.
אבל בשבילי- הוא מקבץ עצום של אלפי פתקים.
הפתק של החייל ההוא, שצעק הר הבית בידינו, בוודאי כאן איפשהו.
פתק בכתב יד מחובר של תיירת אמריקאית.
ועל מכתביה צבעונית, בקשתה של ילדה קטנה משדרות.
מאחורי חשבונית של אגד, נער ביקש להצליח בטסט.
פתק קטן ספוג דמעות- תפילת אם על בנה שבצבא.
פתק של פוליטיקאי מכובד המתפלל להצלחתו בבחירות.
דף נייר מקופל בקפידה של אישה בריטית המבקרת לראשונה בכותל.
ארבעים שנה שיהודים מכל העולם טומנים פתקים, כאן במקום הזה.
עם ישראל, מתקבץ ובא, כדי לטמון פתק בכותל.
הקשישה שלידי מכניסה בזהירות פתק משלה, נזהרת שלא להפיל.
ואני עוצמת את עיני, מתחברת לשרשרת האינסופית.
טמנתי פתק בכותל.
תגובות
לבא לכותל כדי לטמון פתק.
אבל חשוב לזכור איפה העיקר במקום שמלא שכינה..
העיקר לעניות דעתי- לבא בתפילה לריבונו של עולם. ממנו הכל.
פחייי... חשבתם שיתנו לי לשלוח בלי תוכן? הייתי רוצה...
קטע נחמד
נותן תחושת חיבור לכלל ישראל
יישר כח
שמעון
בס"ד
כתיבה טובה ואשרי המאמינים בכל לב
התרגשתי למקרא הקטע
הוסיפי לכתוב כתיבתך נוגע.
חברה, אפשר בבקשה להקריא את הקטע הזה בטקס שאני הולכת לערוך בכותל השבוע?
הטקס שיכלול דתיים וחילוניים ומגוון רחב של אנשים ואני חושבת שאין כמוהו מתאים.
אשמח אם תעני לי תשובה המהירות האפשרית לאימייל שלי
[email protected]
תודה, תמר.