סרטן היא מחלה של אנשים אחרים.

המורה שלחה אותה להבדק באופן מיידי

כי הייתה קצת לא מאופסת כמה ימים.

והמורה בטוחה שמשהו ממש רציני קרה.

לא ייתכן שהיא חושבת שחליתי במחלה ההיא.

כי סרטן היא מחלה של אנשים אחרים.

היא צעדה באיטיות לעבר ביתה.

לא יאומן. לא הגיוני. לא ייתכן.

הרופא לא יודע מה הוא מקשקש.

אני בסך הכל קצת עייפה.

לא גידול ולא בשום מקום בגוף.

לא יכול להיות שזה אמיתי.

כי סרטן היא מחלה של אנשים אחרים.

המכונית קרטעה באיטיות לעבר בית החולים.

היא הביטה בשעמום בנוף המתחלף.

בדיקה ראשונית. טיפולים. עירויים. קרחת.

מושגים שלא שייכים אליה. ממש לא.

לא אליה ולא אל אף אחד אחר.

זה חלום רע שתכף תתעורר ממנו.

כי סרטן היא מחלה של אנשים אחרים.

היא  גלגלה את הכיסא באיטיות לעבר החדר.

רופאים ואחיות הסתחררו סביבה.

קרחתה המזעזעת לא זיעזעה אף אחד.

היא נטמעה כאן, בין עשרות קרחות ופיג'מות.

והיא רואה מתנדבים העוברים בין המחלקות

נותנים בה מבט מרחם, מציעים ציור של פעוט.

והיא רוצה לצעוק-לא. אני כאן בטעות. אני אחת מכם.

כי סרטן היא מחלה של אנשים אחרים.

היא שכבה, גוססת באיטיות. אל עבר הסוף.

קולות עמומים געשו סביבה. כל-כך הרבה קולות...

מונחים רפואיים חדרו דרך מסך הכלום שאטם את אזניה.

והיא שוכבת שם, במיטה 1584, מיטה מן המניין.

והיא עדיין מסרבת להאמין. היא בכלל לא חלתה במחלה.

הכל שטות אחת גדולה. תכף תתגלה הטעות.

ממש עוד רגע ייכנס המנתח ויכריז- חבר'ה, סוגרים ת'בסטה.

והיא נפטרה שם, במיטה 1584. היא נפטרה מהמחלה ההיא.

בלי שהגיעה להבנה ולהסכמה שחלתה בה. זו טעות.

כי סרטן היא מחלה של אנשים אחרים.