בס"ד
זה הגיע בסוף כמו שראיתם ,הפעם נגמרו התרוצים של הבגריות (למרות שלפני שבוע גמרתי בגרות אחרונה) אז קבלו את התנצלותי... שבוע הבא בלי נדר פרק נוסף ארוך יותר.
פרק ג'
אריאל נבהל מאד. הוא הסתובב אחורה בבהלה הוא ראה שתי
דמיות ...
" אני יהרוג אתכם !!!" הוא קרא וקפץ על רגליו אחרי שזיהה את שתי הדמיות.
" חחח... אריאל זה היה שווה את זה" חיבקה אותו הדמות הימנית.
"כן, שמענו אותך מנגן בגיטרה שירי הנשמה, אז הלכנו אחרי הצלילים ממש כמו החלילן מהמלין ..." צחקה הדמות השמאלית.
"דביר ויאיר פורעי החוק של הישיבה..." נאנח אריאל בהגזמה.
שלושתם צחקו .
הם היו שלשיה בלתי נפרדת .הם היו ביחד מאז שזכרו את עצמם, רק הישיבות הגבוהות הפרידו בניהם, דביר ויאיר למדו באותה ישיבה ואריאל בחר ללמוד בישיבה אחרת ...
הם היו עושים הרבה שטויות, טיולי טרמפים למקומות הזויים ...
זה הגיע לעד כדי כך שהם נתקעו במדבר יהודה כל הלילה ומסוק של הצבא היה צריך לחלץ אותם... הוא נזכר בחיוך.
"הי , אריאל לא לרחף!" אמר יאיר
"אה, כן אתה צודק..." אמר אריאל והתנער מזיכרונותיו.
"תגידו למה באתם?" הוא שאל.
"מה זאת אומרת? באנו לבקר אותך! שכחת שיש לך מחר יום הולדת?!" קרא יאיר .
אריאל היה המום ואז נחת עליו הזיכרון ש...כן, הוא יהיה מחר בן 20. אירועי הימים האחרונים השכיחו ממנו את העובדה הזאת.
"וואלה!" הוא אמר "מחר אני בן 20 ! שכחתי לגמרי..."
"אריאל ,הזדקנת! מסכנצ'יק, הוא בן 20! ממש זקן לבן" גיחך דביר
הם צחקו.
"קיצור אח שלו , רצינו לקחת אותך לטיול בלתי נשכח! אז מחר ב6 אפס אפס. אנחנו באים לאסוף אותך. אתה תהיה מוכן בשער של הישיבה עם נעלי ספורט ותיק, טוב? " אמר דביר
"טוב? מצוין! תודה רבה. " אמר אריאל נרגש ,הוא חובב מושבע של טיולים. הוא נזכר בטיולים שהיו לו עם יאיר ודביר. לא היה טיול אחד שלא קרה להם משהו מעניין... מעניין מה יהיה הפעם... הוא חשב.
יום למחרת אריאל היה מוכן עם התיק שלו. הוא חיכה בשער של הישיבה.
השעה הייתה מוקדמת אבל האור כבר מזמן הפציע , צובע את הרי השומרון בצבע צהוב טהור.
היה שקט,שקט מבורך, חוץ מציוצי הציפורים שנשמעו מדי פעם. הוא התבונן בנוף נפעם מהיופי הבראשיתי שעוד נשאר.
"מה רבו מעשיך ה'" הוא לחש.
השעה הייתה 6:10
"ב6:00 תהיה בשער" הוא נזכר בקולו של דביר הוא גיחך . מתי דביר בא בזמן?! הוא תהה. ליבנתים הוא הוציא גמרא קטנה והתחיל ללמוד,"חבל על הזמן" הוא חשב...
"היי, אריאל בוא" הוא שמע את יאיר קורא לו כעבור 10 דקות.
"או , ב"ה סוף סוף הגעתם! לא ידעתי שיש פקקים בשומרון בשעה מוקדמת של הבוקר..."הוא אמר בציניות. הוא נכנס למכונית הסובארו כחולה שעמדה באמצע הכביש, מעוררת את חמתו של נהג הפולקסוואגן הלבנה שחיכתה לדביר שיסע כבר.
"בנאדם אל תשאל-" התחיל יאיר להסביר לאריאל כשנכנס למכונית.
"אני לא שואל " אמר אריאל בחיוך והתרווח על המושב האחורי.
"תהיה בשקט, תן לדבר!" נזף בו יאיר.
"קיצור, לקחנו את המכונית הזאת מחבר.מה שקרה זה שהוא שכח להביא לנו את המפתחות אתמול, סיכמנו איתו לפני כמה ימים שאנחנו נשכור את המכונית אבל שכחנו לקחת ממנו את המפתחות..."
"מוכשרים" צחק אריאל " לארגן טיול אתם יודעים, אבל את החלק הכי חשוב שכחתם... "
"אריאל אל תצחק! נראה אותך משיג מכונית שיש לך כ"כ הרבה דברים על הראש...." קרא יאיר.
"טוב בסדר מחול לכם ,בסה"כ לא השתעממתי ,למדתי קצת גמרא משהו כמו 10 דקות! אז מה עשיתם בסוף?" הוא שאל
"אה, צחוקים אל תשאל!" אמר יאיר
"אני לא שואל..." הוא קטע אותו
" נקץ! תסתום כבר! תן לספר" התעצבן יאיר
אריאל ודביר התפוצצו מצחוק, אריאל אהב להרגיז את יאיר. זה לא היה קשה כ"כ.
"קיצר, כמו שאמרתי שכחנו לקחת מפתחות. היינו צריכים להעיר את הבנאדם בבוקר . אתה יודע לא נעים אבל חייבים!
קמנו ב 5 לא כמוך שבטח קמת ב5:55 . סנט בו יאיר בחזרה.
"אה-" ניסה אריאל להגיב אבל יאיר לא נתן לו.
"אני מדבר עכשיו!,ניסנו להעיר אותו.." הוא סיפר
"והוא לא קם" השלים דביר
" קראנו לו " אמר יאיר
"והוא לא ענה" אמר דביר
" אז לא הייתה ברירה אלא להשתמש בשיטות הישנות" נאנח יאיר אנחה מעושה.
חיוך התפשט על פניו של אריאל הוא ניחש מה עתיד לקרות....
"אז מה שעשינו זה היה פשוט. הלכנו לפינת חי ולקחנו משם תרנגולת אחת...
"לא נכון..." קרא אריאל וצחק.
יאיר כמעט בכה מרוב צחוק.
"היית צריך לראות את הפרצוף של הבנאדם! איזה צרחות הוא הרים כשהוא גילה את תרנגולת מסתובבת בחדר..."
"השכמה לכל הקומה..." אמר דביר "מי לא קם?"
"הוא נתן לכם אח"כ את המפתחות? אני לא הייתי עושה את זה... " אמר אריאל.
"אבל הוא עשה, ונתן כמו גבר!" קרא יאיר
" זה בסדר הוא בראש שלנו,בחור טוב..." אמר דביר
אריאל חייך.רק דביר ויאיר יכולים להיות כאלה....איך לומר ... יצירתיים . הוא חשב.
ליבנתים הם שמו מוסיקה. עדי רן כמובן, כמו שמתאים לחבורה במצב רוח עליז.
הם העבירו חוויות וצחוקים,זיכרונות מימי הסניף, הישיבה התכונית וכו'.
שלושה מפורעים עם שריטה עמוקה נסעו לצפון , לטיול חברים בלי לדעת מה צופן להם העתיד...
תגובות
בעזרתו יתברך
שבחור טוב שמקרב אנשים ליהודת הוא מופרע.
כל דבר יחסי בחי'ים האלו, אין שחור ולבן נטו.
זה אפילו יכול ללכת טוב ביחד.
יש מקומות בהם יש שגיאות מקלדת[אני מאמינה שזה זה].
אני מציעה לערוך את היצירה.
וכן לשים לב שדברים הנאמרים, לשים במרכאות, במקומות הנכונים.
בנוסף, זה פשוט שקוף לי מידי ש...
[למה להרוס לכל השאר? פשוט אשתוק].
בהצלחה בהמשך!
ממני הקטנה.
דבר ראשון זה לא סותר שבנאדם יכול להיות שרוט וגם להיות רציני שצריך. אני למשל שרוטה לפעמים וגם רצינית כשצריך.
דבר שני, כן, נכון יש שגיאות שצריך לתקן אותן. אני יערוך את היצירה מחדש.
תודה רבה על התגובות.