ריבונו של עולם. אני נופלת.
זהו זה. גמרתי להתכחש, גמרתי לשקר את עצמי, להעמיד פנים. אני רואה בבירור שאני נופלת, ואני מבקשת שתעזור לי.
אני תלויה כאן בקצה צוק, ריבונו של עולם. ידי האחת כבר התייאשה. נפלה, מדלדלת תחתיי. מחזיקה את שק התאוות והחטאים, שרק מכבידים עליי, גוררים אותי כלפי מטה. וקשה לי לעזוב אותם כדי לשחרר את ידי. וידי האחרת, שעוד מאמינה, אוחזת בצוק, אך גם היא מתעייפת. אחיזתי נחלשת. אני מביטה מטה. כל-כך קל לעזוב. כל-כך קשה להחזיק מעמד.
יש לי שתי ידיים, ריבונו של עולם. במקרה הזה אני אזדקק גם לשלך. קח אבן אחת. אבן גדולה. והנח אותה על ידי. אני מאמינה שאתה מניח את האבן על ידי לא על מנת להכאיב לי. לא על מנת לדחוק את אחיזתי, או להחליש אותה. אלא כדי לחזק את אחיזתי. או לכל הפחות לייצב אותה, שלא אוכל בשום אופן להרפות. ויהיה לי קשה, ריבונו של עולם. ובשלב כלשהו, אני כל-כך ארצה לעזוב, ואכעס על האבן שהנחת על ידי, אכעס.. עלייך. אבל אני אהיה חזקה. אני אשתדל, אנסה, אזיע. וברגע אחד, קצר, אני אתמלא כח, וארים את ידי המדלדלת על פני הצוק. והשק? גם הוא יעלה איתי. אבל הפעם, בסבב השני, אני אתמודד איתו. אשלוט בו. אשלוט בתאוות, ביצר.
ואני אצליח, ריבונו של עולם.
אבל ברגע הזה, עדיין לא הגעתי. אני עדיין מתנדנדת כאן. אבל אני מאמינה שאצליח. אני מאמינה שהאבן באה מאהבתך אליי. אני יודעת שאתה מחזיק לי אצבעות. שאתה רוצה שאצליח. וכשאצליח, אתה תחייך יחד איתי.
תודה לך, ריבונו של עולם. תודה.
תגובות
זה ממש יפה אמיתי וכואב.
בדיוק עכשיו אני מרגישה במצב מאוד דומה,זה חיזק אותי באמת ומאוד עזר לי.
שאין מי שתומך ועוזר תמיד יש את הקב"ה שתמיד נמצא ועוזר מאהבה
אמיתית של אב שמרחם על בניו אפילו אם אנחנו לא תמיד הולכים בדרכו
הוא תומך ונותן לנו אמצעים ולפעמים אנחנו לא רואים אותם
כי הראיה שלנו מצומצמת וקטנה וצריך לפקוח את העינים.
תודה לך ובהצלחה.
בס"ד
כל כך אמיתי...
לענ"ד המליה "אתאמן" לא מתאימה. תבדקי את זה בבקשה.
בהצלחה בהחזקת המעמד...
מצד שני, ריבונו של עולם לפעמים מניח גל של אבנים. גל של חוויות והירהורים, גל של נסיונות ומכשולים. גל, שלעיתים נותן תחושה של "עוד גרם אחד- ואבדתי." ומושכים הלאה וממשיכים. ולעיתים מהרהרים אנו ותוהים 'ומדוע אנו ממשיכים? מדוע לא נעצרים?' אין סוף לגודל הגל? אין סוף לבלתי נסבל? תוהים וממשיכים. מהרהרים וסוחבים. כי את המנגינה הזאת לא מעיזים להפסיק. מנגינת האבנים השמימית כמו קובעת קצב, במן מנגינה שכזאת. וכשנשמעת נקישה עמומה של חבטת האבן נפלטת אנחה, דמעה ותהיה, ומעמקי הנפש פנימה בוקעת מנגינה. הרי את הרע מלוה הטוב, אז היכן הוא? האם כל כך נסתר? היכול להיעלם הוא לאלתר? הרי בורא עולם רחמן הוא, ומשכזה היקבור אותי כאן? בערימת יאוש וצער? בזמזום פחד ושיתוק נטישה? איך זה מסתדר? איך זה אפשרי?
וסוחובים וממשיכים כי המנגינה הזאת נותנת כח תמידי.
יאללה, מה שיגעתי לכם את השכל..? :-)
ראשית ממש ממש מרגש.
שנית הדימוי של צוק הוא סובייקטיבי, הקב"ה לא בא בטרוניא עם בריותיו,עליות וירידות אפשריות כמובן ללא הפחית בחומרת הירידות הקב"ה מספיק גדול על מנת להכיל את כל הירידות שלנו ולצפות לשיבה אליו כי בתכלס הוא אוהב אותנו יותר משאנו אוהבים את עצמינו.
שלישית חשוב לדעת כי 2 כוחות שהם במובנים מסוימים ניפרדים בתכלית ,פועלים בתוכינו 1.נפש אלוקית 2.נפש בהמית .
הנפש הבהמית מסוגלת לכל נבלה עוד הרבה יותר ממה שאנו משערים בעצמנו אך כוחה הוא חיצוני וזמני והנפש האלוקית אינה צריכה חיזוקים היא תמיד חבוקה ודבוקה באהבת אין סוף בהשם יתברך.
אחת הדרכים של היצר הרע היא לצייר לאדם כאילו הוא חלש וחסר אונים והמשחק מכור מראש כאילו הוא עומד ליפול מצוק ללא שוב...
אך האמת שהכח של הנפש האלוקית הוא אין סופי בכוחו של יהודי באמת באמת לשבר את כל חוקי הטבע והיא תמיד תמיד שם למעלה בעולמות טהורים וזורקת לאדם קוי אורה מעושרה האין סופי לעבור את כל מחשכי העולם , ומתוך הידיעה האמיתית הזאת ידע האדם כי יש לו כח להתגבר וגם אם נפל או נופל זה לא גורע מאומה מכח הנשמה.
אלוקי נשמה שנתת בי טהורה היא , לא היתה טהורה או תהיה טהורה אלא תמיד טהורה היא
ותמיד אפשר לתקן!!!!!!!!!!!!!!!
אולי זה הכוונה של רבי נחמן ב:כל העולם כולו גשר צר מאד והעיקר לא לפחד(להתפחד) כלל
אבל תראה לפעמים אי אפשר להתווכח עם רגשות.יש לפעמים הרגשה לא טהורה שאנחנו לא עשינו מה שצריך ושאנחנו צריכים
לתקן.אבל לשם כך אנחנו נשלחנו לעולם לתקן ולקיים את היעוד שלנו.כי אם האדם היה מושלם אז הוא לא היה נשלח לעולם כי במילא
הוא מושלם אז מה הוא יתקן?
לא על השיר אלא על הקטע
תגובה מושקעת מאד בהודעה הקודמת
של נקיפות מצפון וכו,
יש לי מה לומר עליו אבל זה מאד ארוך ומורכב ואין לי כח מה אעשה? (קביעה? שאלה? בקשת עצה ועזרה?)
בתור תגובה מושקעת,ברשותך,אעתיק את מה שכתבת:
"דמעות של תסכול על החלון הקופץ הזה וכו' וגו'..."
שבת שלום !
ואמרתי שאהבתי.
אני באמת לא מחבבת את החלון הקופץ הזה. זה לא יעיל במיוחד, וזה מעיק ממש.
בעזרת ה"י ובהשתדלותינו ננצח במאבקינו!
אהבתי במיוחד את:"...אני מאמינה שאתה מניח את האבן על ידי לא על מנת להכאיב לי. לא על מנת לדחוק את אחיזתי, או להחליש אותה. אלא כדי לחזק את אחיזתי. ..." [הסבר מורחב במסרישי]
היי'תי ממליצה לשנות מ'אני מאמינה שאתה..' ל-'אני מאמינה באמונה שלמה שאתה.."[אולי כדי שיווצר איזשהו חיבור]-וזה לענ"ד בלבד!!
צומועיל-
מכורה..
בעזרת ה"י ובהשתדלותינו ננצח במאבקינו!
השעה משפיעה..
צומועיל-
מכורה..