ברגישות ובנחישות הוצאת אותי מהבית שלי.
נעצת בי מבט קשה, ושאלת- ברצון או בכוח?
שאלת אותי איך אני רוצה לעזוב בפתאומיות את הבית בו גדלתי. בו חוויתי. ברצון או בכוח.
משלא עניתי, אחזת בחזקה בידי, קראת לחברים שלך, וכולכם, בכוחות משותפים, ברגישות ובנחישות- גררתם אותי החוצה. נשאתם אותי בגאון.
כל הכבוד. הצלחת להוציא אותי מהבית שלי. מילאת פקודה בהצלחה.
המשימה הושלמה. טפיחה על השכם.
ברגישות ובנחישות לקחת ממני את הכול.
לקחת ממני את הים, והעצים. הגינה שלי. והחדר שלי. לקחתם ממני את החדר שלי, שראה אותי בכל המצבים, בדמעות של כאב ושל אושר. יותר מזה- לקחת ממני את חיי. שום דבר לא יחזור להיות כמו פעם, אתה יודע? המשפחה שלי דועכת מיום ליום, אתה יודע? אני מתפוררת כאן, במבנה- הארעי- הזמני- הנצחי שאליו דחפת אותנו. ואתה- אתה אחראי ישיר לכך.
לא הרבה ביקשתי. שלא תגרש אותי מהבית שלי. ואני, מעולם לא חלמתי שזו תהיה משאלתי. שאי פעם אצטרך להתחנן בפניך, בפני חייל, שלא יהרוס את המציאות שלי.
ואתה? אטמת את ליבך, ולקחת.
ברגישות ובנחישות ריסקת את אמוני בך. בצבא ההגנה לישראל.
האם לזה אתה קורא הגנה?
תגובות
בס"ד לק"י
כתיבה יפה מועברת בצורה טובה, יישר כח.
יהיה טוב בעזרת ה'.הייתי רוצה לדעת עוד על המצב של המגורשים. אני חשה את הצער שלכם ומשתתפת בו.
אני גם כותבת על זה ספר. שתפו אותנו עוד!
הבנתי כאן ממש לא נכון...
אני לא מגורשת. מעולם לא גרתי בהתנחלות זו או אחרת, אני גרה במרכז. הקטע ממש לא מסופר מגוף ראשון, לא אני חוויתי, והתלבטץי הרבה זמן אם יש לי זכות בכלל לכתוב מנקודת המבט של מגורש. אבל עדיין עשיתי את זה. כמו שיש לי קטעים מנקודת מבט של אם שכולה, או ילד קטן, יש לי גם מנקודת מבט של מגורש.
סליחתי.
אז אין לך מה להתנצל ודוקא זה מרגש לראות שיש אנשים שמבינים טיפה את הכאב העצום שלנו, של הנוער שנולד בגוש וכל החיים שלו היו שם ושפתאום באמצע החיים קרעו אותנו מכל תמונות ילדותנו וזרקו אותנו סתם!!! בלי שום תועלת! אז תמשיכי לכתוב..תודה רבה
המצב של המגורשים בניצן-אנחנו כלואים בחראווילה עם ג'וקים, עכברים,הרבה תיקונים לבית (במטבח בעיקר).
בקשר ליישובי קבע, שממש עכשיו היינו אמורים לעבור(אמרו לנו רק שנתיים מגורים זמניים אבל זה כמו שאמרו לנו 10 ימים בבית מלון והיינו 8 חודשים)-התחילו תשתיות ומשום-מה הפסיקו ויכולהיות שנעבור רק עוד 6 שנים..
חזק מאד במיוחד השורה השלישית
אם כי כל הענין של היחס למגרשים עצמם לדעתי הוא מורכב , ואני לא אומר שהם בסדר! בכלל לא!
אלא מורכב! כמו רוב הדברים בחיים.
אבל הקטע כשלעצמו מאד חזק
אבל ממש אהבתי..