שוב אותו קול והבזק
טורקיז מוכר
וברור.
זה הוא.
כשכבר כמעט התייאשתי
מלראות אותו
שוב. הוא מופיע
ורומז
בלי לדעת.
ואני מעיזה לשלוח
מבט חטוף לאחור
אך שוב
לא מוצאת אותו.
זה לא משנה בכלל כי
אני יודעת
שהיה שם
בקולו
וחולצת טורקיז של שנינו.
והיה ממש לידי
ממש בתוך ליבי
ממש
נוגע.
גם אם לא ידע.
-----
ניסיתי לעשות עם הפסיחה משהו שונה ממה שאני רגילה. מקווה שיצא טוב.
תגובות
קטונתי להגיב לזה,
אך זכורני שאמרו על הרב שלמה זלמן אויירבך זצ"ל
שהוא לא היה מודע לגדלות של עצמו.
(בלי להתייחס לזה אם נכון הדבר או לא ואיך עלינו אנו לנהוג)