פרק ד' חלק ב' הפרק האחרון!

בס"ד

פרק ד' חלק ב'. הפרק האחרון

שרית הלכה לכיוון ביתה.

השעה כבר מאד מאוחרת אבל זה לא הפריע לה.

 היא הלכה בין כל התימהונים ופריקים של תל אביב  זה ממש לא הזיז לה! היא הלכה שקועה במחשבות וחשבה על היום שעבר עליה...

אחרי השיחה עם אריאל בחוף הים של גוש קטיף היא לא נרגעה.

 היא הרגישה שסערה מתחוללת בתוכה.

 היא הלכה לאורך חוף הים, יחפה כמו תמיד, היא חשבה שזה ירגיע אותה אבל זה לא עזר... אז היא ניסתה לרוץ ,לכלות את הבלבול והמועקה אבל זה לא הועיל ... בלית ברירה , מיואשת, היא התחילה לתפוס טרמפים לכיוון מרכז הארץ.

 נהגת ברלינגו חייכנית עצרה  את מכונית.

 "לראשון לציון" היא קראה בקול .

שרית פתחה את הדלת ונכנסה.

 "תודה" היא אמרה בשקט ושקעה במחשבותיה .

 הנהגת לחצה על הגז והתחילה לנסוע .

 נוף החממות התחלף בנוף מחסום כיסופים , שומרים וחיילים עמדו שם זקופים במשמרתם.

שרית נאנחה.

"קרה משהו?" שאלה הנהגת.

"לא" ענתה שרית אוטומטית.

"בעצם כן." היא חזרה בה "יותר נכון יש לי שאלה. איך אתם מסוגלים לסבול את כל המציאות הזאת? פצמ"רים,יריות ,פיגועי ירי?" 
הנהגת שתקה לרגע. ואח"כ שאלה לפתע "איך קוראים לך?"

"שרית.ולך?" שאלה שרית

"מרים" ענתה הנהגת.

"תשמעי שרית, תכל'ס את צודקת! המציאות היום באמת לא מציאות פשוטה בכלל! המציאות קשה! מאד קשה!

 למשל היום בבוקר הערבים עשו לנו השכמה  ב6 בבוקר...

 5 פצמ"רים על הישוב שלי, עצמונה" מרים שתקה לשנייה ואח"כ המשיכה:

"כשאומרים לנו 'נא להישאר במרחבים מוגנים!' כי יש התקפה של פצמ"רים על היישוב  זה אומר ש: אני ובעלי מאחרים לעבודה והילדים למעונות ולגנים ... זה משבש את כל סדר היום.

 אבל, אנחנו מוכנים לשלם את המחיר הזה!" היא הכריזה ומיד המשיכה.

"את יודעת למה? מה מניע בנאדם להישאר ולהיאחז במקום שנראה לכאורה מסוכן?" מרים לא המתינה לשרית שתענה.

"האמונה ! יש לנו אמונה חזקה שזה מה שהקב"ה רוצה מאיתנו! יש משפט שאומר שא"י נקנית בייסורים! אנחנו נלחמים על א"י! אם לא שמת לב אבל כל תשע שנים פורצת בישראל מלחמה... הרבה דם נשפך על הארץ הזאת . אבל אנחנו אוהבים אותה! אולי זה כפרה על חטא המרגלים..."

"חטא המרגלים? זה לא קשור  לתנ"ך?" שאלה שרית במבוכה וכעסה על עצמה על הבורות שלה בתנ"ך.

"נכון זה קשור לתנ"ך." ענתה מרים בסבלנות .

"שלשה חודשים אחרי שמשה רבנו הוציא את עמ"י ממצרים ,ה' אמר לו שהוא רוצה להכניס את בנ"י לא"י. נשלחו מרגלים עפ"י בקשת העם לבדוק את א"י כשחזרו אחרי 40 יום הם באו לבנ"י ואמרו להם הארץ טובה מאד! אבל, יש שם נפילים וענקים. הם הראו להם את הפירות שהביאו איתם, אשכולות של ענבים ענקים! ועוד כל מיני סוגים של פירות.תנסי לדמיין שכל אשכול ענבים  שניים היו צריכים לסחוב... "

שרית חייכה.  מרים קלטה את חיוכה .

 "חכי עוד מעט לא תחייכי כ"כ  , הם הפחידו את העם. תארי לך 12 מרגלים עומדים על גבעה נידחת במדבר כשמסביבם עם שלם מפוחד. לא ממזמן כולם היו עבדים כנועים דורות על גבי דורות ועכשיו הם צרכים לכבוש ארץ שלמה..."

"אבל אלוקים לא יעזור להם?" שאלה שרית בפליאה.

" ברור שאלוקים יעזור להם! אבל הם לא הבינו או לא רצו להבין עשרה מרגלים אומרים להם שאין סיכוי שהם יצליחו לכבוש את הארץ! שיש שם נפילים , ענקים וערים בצורות. רק שני מרגלים מעיזים לומר את דעתם כלב בן יפונה ויהושע בין נון. הם מעודדים את העם ואומרים שאם עד עכשיו ה' עזר להם הוא יעזור להם גם עכשיו..."

"הם השתכנעו כלומר העם?" שאלה שרית בתמימות ,השיחה ענינה אותה מאד.

"מה את חושבת?" שאלה מרים

"אני חושבת שלא..." היא ענתה לאחר מחשבה קצרה.

"צדקת, התיאורים של המרגלים הפחידו את העם. באותו לילה עברו המרגלים אוהל אוהל ושכנעו את העם שאין להם סיכוי לנצח את יושבי הארץ והעם ישב ובכה. באותו לילה אמר הקב"ה בכיתם לחינם!לא סמכתם עלי שאעזור לכם! אתם תבכו עכשיו לדורות. ובאמת זה מה שקורה שני בתי המקדש שלנו נחרבו באותו תאריך שבכו בנ"י לחינם... ט' באב.

א"י נקנית בייסורים זה לא פשוט לנו. אנחנו משלמים קצת קצת עד היום על חטא המרגילים. תראי את המלחמות שלנו שלא מסתיימות.

 אנחנו מאמינים שהקב"ה רוצה שנשאר בגוש קטיף! הוא עושה לנו כל הזמן ניסים, אנחנו רואים את ההשגחה הפרטים שלו בכל יום כל פצמ"ר שנפל בזוית לא נכונה או משפחה שיצאה מחדר אחד ואחרי דקה נפל שם פצמ"ר באותו מקום שהם עמדו ." מרים עצרה לרגע לשאוף אויר ואח"כ המשיכה

 "ידעת שלפני ששחררנו את גוש קטיף לא היה כאן כלום? רק חול וחול !הערבים ימ"ש ניסו לגדל כל מיני גידולי חקלאים ולא הלך להם.

 כשהגענו לכאן הפרחנו את השממה!" אמרה מרים בגאווה לא מוסתרת . "ראית כמה חממות יש בדרך..."

"כן, צודקת ובכל זאת עדיין יש אנשים שחושבים שצריך להחזיר את השטחים לערבים כי זה שייך להם. תכל'ס הם היו פה לפניכם."  אמרה שרית

"אני לא מסכימה איתך בכלל! אני מאמינה בתנ"ך ובאלוקים וגם את נראית לי אחת שמאמינה. בתנ"ך ובמיוחד בספר בראשית כתוב כ"כ הרבה שא"י שייכת לעמ"י . למשל כשאברהם אבינו מגיע לא"י אחרי שה' מצווה אותו לעזוב את ביתו "לזרעך נתתי את הארץ הזאת". וגם ברית בין הבתרים מוזכרת א"י והיא מובטחת לזרעו של אברהם שזה בעצם אנחנו... אנחנו פה מתוקף זכותינו התנ"כית וההיסטורית. זאת הוכחה א' .

הוכחה ב' היא כזאת: א"י עברה מיד ליד במשך כ"כ הרבה שנים. כיבוש הארץ ע"י יהושע בין נון ואח"כ האשורים והבבלים וכו'... בשנים האחרונות היא הייתה שייכת לטורקים ואח"כ לאנגלים שכבשו אותה מהטורקים ובמלחמת השיחרור אנחנו כבשנו אותה ובמלחמת ששת הימים הרחבנו את הגבולות. באופן חוקי א"י שייכת לנו! זה אפילו לא נקודה לדיון... אני לא מבינה למה אנחנו צריכים להתנצל על זה.." מרים סיימה את נאומה.

"ממש נאום חוצב להבות אש!" אמרה שרית בחיוך ובתוך תוכה היא העריכה את היציבות והבטחון שדבריה .

"כן, יש לי נסיון בזה... לצערי יש אנשים שמפקפקים באמונה הזאת שהיא מושתת על התנ"ך שהוא הבסיס לחיים של כל יהודי... את לא הטרמפסטית הראשונה"

שרית שתקה וחייכה.

"הגענו לראשון לציון" הכריזה מרים כעבור חצי שעה.

" איפה להוריד אותך?" היא שאלה

"בתחנה המרכזית הישנה .ממש תודה על הטרמפ הוא עזר לי מאד" אמרה שרית.

"אין בעד מה  מתוקה! שמחתי לעזור.." אמרה מרים וחייכה.

שרית יצאה מהמכונית והלכה לכיוון האוטבוס שנוסע הישר הבייתה.

והנה היא שוב ברחובות תל אביב המוכרים והיא לא מסוגלת לחזור לביתה. היא חייבת לעשות סדר במחשבות! היא הייתה מבולבלת מכל מה שהיא שמעה.

היא הלכה לטיילת של ת"א שם היא מצאה פינה שקטה לעשות סדר בראש.

היא חשבה וחשבה על כל מה שעבר עליה בתקופה האחרונה. כעבור שעה היא יצאה עם החלטה ברורה .

'אריאל ומרים צודקים' היא חשבה 'החיים ממשיכים והיא חייבת להמשיך יחד איתם'

זהו !היא החליטה. היא תשוב ללימודיה והיא גם תלך  לשיעורים ביהדות, להתחזק, היא יודעת שהיא מנסה משהו שונה ומשהו חדש שהיא לא כ"כ מכירה... וגם לא בטוח שבבית יקבלו את זה באהדה. אבל היא תעמוד על כך! היא חייבת את זה... בשביל עצמה.

בחיוך קל על הפנים ועם הקלה גדולה בלב  החלה שרית לצעוד לכיון ביתה , אל הדרך ישנה -חדשה. 

סוף!