אור נופל על הנתיב שלי
שאיש מלבדי אינו רואה.
מסך שחור נסגר על עיניך הכואבות.
ובין ערביים, כשדם בדם מתערב.
"לחיים" בכוס יין יבש,
מרירות שלא עוזבת
וברכיים רועדות.
שהייה מהוססת של רגע כדי להביט
בתבוסה.
דם קוצף נמסך
על המזבח
של ליבך.
אתה כושל בנתיב שלי
כי בשבילך הוא רק תהום של חושך.
מתיקות ארסית, מורעלת.
תגובות
שונאת השראה באמצע הרחוב. צריך לשנן את השיר בע"פ תוך כדי הליכה.
אבל זה דווקא הרבה יותר נכון...
בס"ד
רק אציין שכתיבתך רק משתבחת עם הזמן,
אמנם החיים נדרשים בשלבים רבים מהם לכתיבה צינית על כאב.
ואמנם תנו לי להיות תמים לרגע לאחל שעוד מזכה לכתוב על ימים שמחים יותר מתוך שלמות.
ולא משנה כמה זמן ייקח.
גם מה שנראה לך היום כמו סוף העולם עוד יעבור, אני בטוחה.
גם אם לפעמים דבר שאתה רוצה מאד לא מתקיים
ואפילו נחתך בגלל אנשים שלא מבינים בנפש האדם
למשל כמו..... כותבת תגובה זו.
יכול להיות שהכל לטובה ואותו אחד הוא השליח לרעה כרגע ואולי לטובה בעתיד
מבקשת סליחה על הכל
ויהי רצון ותזכה לעלות מעלה מעלה במעלות התורה
אראל
לפעמים הכרת הממציאות היא התרופה הטובה ביותר,
אז למה להכביר במילים?
בא נגלה ונחשוף את המציאות הנסתרת שעליה צריך לעבוד על מנת להכיר את המציאות האמיתית, הנסתרת מכה רבים
ויה "ייחוד המציאות", כך ראיתי שמגדירים את זה בספר (ששמו "יתענגו מטובך"), אלוקים, עלינו לייחדו על הכרת המציאות ולבנות את האמונה עליה.