לך, ברח.
אי-אפשר להפסיק את זה, ותאמין-
ניסיתי.
ניסיתי עד שכלו כוחותיי.
ועדיין אני מתגעגעת.
איך אפשר שאתגעגע
כשאיני יודעת
אהבה הדדית מהי?
איך אפשר שאמשיך לרצות
כשהחורף מחסל את כל הסיכויים שלי?
איך אוכל
להיות כה תמימה?
כה ילדה?
כזו שכשבאוזניה המוזיקה מספרת
על כאב ודם
עדיין מצמידה אף לחלון
ומתרגשת למראה
אוטו-של-כלה.
ילדה קטנה, תמימה כל-כך
שמחכה לך,
בטיפשות שאין לה קץ.
ואתה בורח,
כשאין בזה כל תועלת, כי אי-אפשר
שלא אוהב אותך.
זה לא יקרה, והאמן לי
זה כואב לשנינו
ואני לא יודעת למה זה.
תגובות
התשובה היא לא.
תודה.