המחשבות
לא רוצות לעבור
מתערבלות, מסתחררות, מתבלבלות
בתוכי.
מתאמצות
להישאר,לא למהר,להתגבר
לחזור למוחי.
בטל העט,
הן מתגשמות.
מעת לעת,
מטפטפות.
לציפור הנשמה,
נוח בכילאה.
בתוך המאורה,
מצאה לה מנוחה.
אך שם תישאר,
על דף ריקני.
הצעד לחופש,
נקטע, בגללי.
הסתבכתי קצת עם הפיסוק, אשמח להערות.
תגובות
לא ברור כ"כ למה 2 הבתים הראשונים במבנה אחר מהשאר.
הפיסוק בבית השלישי מתאים גם לחמישי, בלי שום בעיה, לענ"ד.
משה לענ"ד לא דיבר על פסילה...
והאמת אני אהיה כן חריף יותר ואגיד ששיר כזה היה צריך להישאר בעריכה ולו בגלל מבנה לא אחיד של חלק חריז וחלק שובר חרוזים.
זה ממש מפריע לזרימה.
יש שבירת חריזה מחוכמת ויש סתם חוסר עקביות, לצערי אני נתקל כאן באפשרות השנייה.
לגבי תוכן השיר:
הרעיון די ממוצה כאן עד הסוף וזה יפה, אבל כמו שהערת בעצמך, משהו חסר בפיסוק.
[ואולי גם במינימליזם קיצוני מידי]
לא תיכננתי את זה כשכתבתי את השיר, ככה זה יצא ספונטני...
תודה רבה של ההצעה לפיסוק, שיניתי באמת את הפיסוק לפי הצעתך
[רק בשורה האחרונה שמתי פסיק אחרי נקטע, כדי ליצור מין תחושת קטיעה גם בשיר]
שאל אותי בפרטי אם אתה מתעניין.