יצירות של צביקה

אופסיכומטרי- פרק 2

האמת שרציתי לכתוב סיפור שמח, ממש ממש רציתי. אבל כשאני חושב על גוש קטיף, אני מרגיש רק אבן עצומה של מועקה ששוכבת לי בלב ודמעות רוצות להתפרץ, אבל אין אף אחד שיבוא ויכה בסלע.

יום לפני שהגיעו החיילים, עמדתי על שפת הים והסתכלתי בשקיעה. זו הייתה פעם ראשונה שראיתי שקיעה, שקיעה אמיתית, כזאת שמרגישים גם בתוך הנשמה. אתה מביט בכל הצבעים שמקיפים את השמש, בכל החיים המאושרים, היפים, השמחים... ויודע שלאט

צויר ביד ונצבע במחשב.
הראשון הוא עיבוד במחשב של השני.

עבר עריכה ע"פ ההצעה של בצי. תודה רבה!

ציירתי ביד וצבעתי במחשב בפוטודרו.

הציור ביד:

פרק ג', היריב לפרק ב'

איוון שטוסון ישב לאור עששית במשרדו הצנוע, כסא פלסטיק ושולחן עץ פשוט. שם הוא ניהל את כל עסקיו, ולא מצנעה מרובה. בעולם התככים של הממלכה, לא יכולת לדעת האם המאוורר החשמלי שמכרו לך הוא מאוורר, או שהוא בעצם שלושה סכינים מסתובבים.
ובכל זאת, מילה הייתה כאן מילה, וממילה למילה יכולת לדלג, עד שהתקרבת מספיק בשביל להתמודד על הבחירות.
לפעמים איוון עצמו לא הבין איך התגלגל

פרק א', הבחירות

ג'ון עמד בתור לעמדת בחירות, היום יתקיימו הבחירות הגורליות בין אדוארד בלומפביץ' לבין איוון שטוסון. ג'ון היה עייף ועצבני, העמידה בתור הארוך מתחה את סבלנותו, אך ככל אזרח הגון, הוא עמד וחכה, ממתין באורך רוח להצביע.
על הבחירות הפעם לא ניתן היה לוותר, הפעם היה זה קרב מותח במיוחד.

אדוארד בלומפביץ', שכיהן כבר שלוש שנים בתור ראש הממשלה, ומילא את תפקידו בנאמנות וביושר,

המחשבות
לא רוצות לעבור
מתערבלות, מסתחררות, מתבלבלות
בתוכי.
מתאמצות
להישאר,לא למהר,להתגבר
לחזור למוחי.
בטל העט,
הן מתגשמות.
מעת לעת,
מטפטפות.
לציפור הנשמה,
נוח בכילאה.
בתוך המאורה,
מצאה לה מנוחה.
אך שם תישאר,
על דף ריקני.
הצעד לחופש,
נקטע, בגללי.

הסתבכתי קצת עם הפיסוק, אשמח להערות.

המעופף משמאל מקרוב

מכתש רמון,צולם מהר ארדון.
מוקדש לאיש זאב ,תן לזאב שבך לשוטט בדרך שלו. (משלוח מנות באיחור )

הפגישה

השחר הפציע ,גבעת האורנים המבודדת נראתה למתבונן מהצד כרגיל, עין צופה יכלה להבחין בקרחת היער החדשה שצמחה בן לילה על ראשה, אך לעיתים נדירות עברו כאן אנשים, הגבעה הייתה מרוחקת מרחק הליכה של שלוש שעות מהעיר הסמוכה, ושביל לא הוביל אליה.

החללית החומה עמדה על ראש הגבעה, וארבעת החתולים יצאו ממנה.
החתולים רחרחו בחשדנות את הריחות הלא מוכרים באוויר, ונסו לקשר בין מה שלמדו באימונים

זה בלי דבק או משהו כזה...

צויר עם עט גרפי בפוטושופ.

[מי שהכתב לא ברור לו-

תקווה מוזרה ניבטה מעיניו,
כאילו ארב אז לטרף.
מין תקווה מהולה ביאוש,
כחיה העורגת דם חרב.

והייתה עדינות,
והייתה בו גבורה,
והוא היה האחד היחיד.
והאדמה לו קראה,
והבריק האוויר,
והכל רק היה אז בשקט.

וסערת רגשות מתפרצת ערבבה את קרביו,
והוא רק יבב בתוכי תוככו.
כי כבר מה הוא ביקש,
ואת מי הוא רצה-
רק

מתיישב יוסף אל מול המחשב ומחל לתקתק ולהריץ אצבעותיו אילך ואילך על פני המקלדת, לא לחינם בוהה הוא כך שעות במסך, לא היה הוא כאלה שזמנם הוא כזרא להם ובוררים להם שעה יפה מול המחשב כדי להיפטר ממנה. בישן היה, פוחד מלומר את דברו בקרב בני אדם מחשש שיבלעוהו כשהם שבלע אותו לוויתן את יונה, וגם אם לא יבלעו, הרי לשון זו כחץ שנון היא. מורא גדול נפל עליו להיפגע ממנה תוך לגלוגי בני אדם. איווה יוסף להיעשות שר ומושל

צבעי פנדה

מוקדש ליומולדת של דור
ולכל הקריית אתאים שביננו...

כשהצדיקים עושים תשובה,
מאירים הם את אור הקדושה בכל דרכי הערפילים והפגמים שהם מוצאים בנפשם,
והעצות שהם מחדשים לעצמם,
לעלות מתוך הנפילה והיאוש שבלבבם לתוך האור הבהיר של הקדושה והיושר העליון,
הן עצמן נעשות אורות גדולים להאיר לעולם.
...וכל המרגיש בעצמו עומק נוחַם התשובה והתמרמרות המחשבה לתיקון פגמיו...
יכלול את עצמו בזה בכלל הצדיקים,
שממחשבות התשובה שלהם העולם כולו מתחדש

הצבעים היותר בהירים נמחקו בסריקה....

20070808183715.jpg

המשרד הסודי

החדר היה אפל,אור לא הודלק בו, קורי עכביש גדשו את פינותיו, על הרצפה היו פה ושם לשלשות ציפורים , עטלף קטן נתלה על צינור שבלט מהתקרה,בחדר היו שלושה חלונות קטנים ללא זכוכית נפתחו החוצה,לוואדי שגבל בבנין שבו נמצא החדר ועוד שני חלונות קטנים היו צמודים לרצפה,ומולם בצדו השני של החדר ניצבה הדלת.
שני אנשים חסונים ישבו על כסאות עץ רעועים מסביב לשולחן קטן בחדר,אחד היה מעונב ומסודר בקפידה

בית אבנים עתיק ניצב בקצה הרחוב ת כחוח בין הבתים החדשים ואדומי-הגג שהובילו אליו,ריח ספרים ישנים עמד בבית,ורהיטי עץ מימי הביניים כיסו את קירותיו.
אישה רחבה ושחורת-שיער עמדה במרכז הסלון,
''פיצי, בוא לאכול'' קראה לחתול ענק שהתכרבל רועד בפינת החדר ''מה קרה לך היום?!''
החתול גרר את רגליו לצלחת האוכל 'הם באים' מלמל-ילל
''הם באים!!''.
היא לא הבינה, כמובן שלא.
********************

ההנ

ציירתי בעיפרון ביד סרקתי למחשב וצבעתי בphotodraw

"העקשנות לעמוד תמיד בדעה אחת ולהיתמך בה בחבלי החטאת שנעשו למנהג, בין במעשים, בין בדעות, היא מחלה הבאה מתוך שיקוע בעבדות קשה, שאינה מניחה את אור החירות של התשובה להאיר בעוצם חילה. כי התשובה -היא שואפת לחופש מקורי אמיתי שהוא החופש האלוהי שאין עמו שום עבדות".(אורות התשובה)

מהציור לצ'ופר...
למה לישון סתם, אם אפשר לישון ולהרוויח מצוות?
יהי רצון שהשינה תעזור לי לעבוד את ה' בשמחה ...

פרק ב', הפרא לפרק א'

מייק סגר בעצבנות את הטלוויזיה, אילו זה היה תלוי בו, היה זורק אותה לכל הרוחות, אבל בגלל "חוק הרווחה והמותרות", הוא היה חייב, לעזאזל, לשים את המכשיר בתור ביתו, בסלון.
הפעם היה זה תשדיר בחירות מיוחד, תשדיר ממלכתי, שהסביר מפורטות למה מי שלא מצביע הוא אויב המולדת, הורס תשתיות, אגואיסטי לחלוטין.
"שטויות", הפטיר מייק, קם בניחוחות מספת הבד הירוקה והדהויה, והתקדם לכיוון

ניסיון ראשון שלי בגירי פחם צבעוניים
מוקדש לשלו לכבוד היומולדת (=

הציור צויר בסגול...אבל כיוון שבסריקה צבעונית נמחקים הצבעים הבהירים, העליתי בגווני אפור.

אצבעותיו תקתקו במהירות על המקלדת, מנסה לפענח דמות חדשה שחדרה לממלכתו, הוא קימט את מצחו, דבר שלא גרם לו להפסיק מהקלדתו, ואז חייך את חיוכו הבלתי נראה.

בכל נקישה על הכפתורים, הרגיש בחמימות הקרירה הזורמת מהמחשב אליו, חייו החיצוניים היו צל מעורפל של החיים האמיתיים, הוירטואליים.

החיים בחוץ- היו אפרוריים, כל יום רדף את קודמו, התנועה הייתה מוגבלת, האנשים לא התחלפו.
כאן- לא היה סדר,

המכתש הקטן

מוקדם לפנות בוקר,שכבתי במיטה,לא מצליח להירדם,מתהפך מצד לצד,כל רשרוש מקפיץ אותי.
רעש,הידית של הבית נלחצת,מישהו מתעסק במנעול,מישהו מהמשפחה?
צעדים של אנשים שנכנסים,שניים,אי אפשר לטעות.גנבים.
הם לחששו ביניהם, עוברים בפרוזדור,לא זזתי,מפחד.
נכנסים לחדר שלי,מתקרבים אלי,נוגעים בי,הרגשתי את המבטים שלהם,אני לא כאן,לא נע,שילכו.
שורף בגרון,אני מרגיש שהלב פועם מהתרגשות,הם לא פה,חושך,מה קורה

ציירתי ביד סרקתי למחשב,שיפצתי,וצבעתי....
קומיקס ראשון שאני מפרסם..אז תגיבו,תבקרו ותפרגנו. (גם לשיר...)
והנה השיר שכתבתי:
נבראו במחשבה תחילה
הוכרחת לישון
עם זנב
בוקר ראשון
והנה נגנב

היוצר הוא הלוקח
לקיחה היא ליצירה
כעת יוכל לפרוח
האיש עם האישה

האדם מאדמה
הורם מהעפר
חווה מהחיים
וייצר אלוקים.