פרק ג', היריב לפרק ב'
איוון שטוסון ישב לאור עששית במשרדו הצנוע, כסא פלסטיק ושולחן עץ פשוט. שם הוא ניהל את כל עסקיו, ולא מצנעה מרובה. בעולם התככים של הממלכה, לא יכולת לדעת האם המאוורר החשמלי שמכרו לך הוא מאוורר, או שהוא בעצם שלושה סכינים מסתובבים.
ובכל זאת, מילה הייתה כאן מילה, וממילה למילה יכולת לדלג, עד שהתקרבת מספיק בשביל להתמודד על הבחירות.
לפעמים איוון עצמו לא הבין איך התגלגל לבחירות, הוא, שהיה איש הלה"ב, (=לשכת העלמת בעיות), ידע יותר מכל אחד אחר על הבלון המנופח שאותו הממשלה לא הפסיקה לנפח מעולם.
אולי היה זה הכבוד, אולי הייתה זאת הרגשת השליטה, ואולי הייתה זאת סתם הרפתקנות, אבל עכשיו, כל קלף שנפל לקלפי, גרם לאיוון להתקרב עוד צעד בדרך העקומה למשרד ראש הממשלה.
"אין ברירה..." הוא מלמל, "נהיה חייבים להילחם...חייבים", איוון יצא מהמשרד ופסע בנמרצות במסדרון הצר שהוביל לחדרו לעבר הדלת השלישית משמאל, הדלת הייתה עשויה משכבות של ברזל ובטון, איוון הניח את ידו על לוחית הזיהוי.
הדלת נפתחה ואיוון מצא את עצמו מול אדם רזה ומבוגר, שלבש חולצת טריקו אדומה מאווררת,
ומכנסי ניילון קצרים, פניו הקמוטים העידו על תבונה רבה.היה זה ראש הלה"ב.
"חיכיתי לך", הוא אמר.
"ניחשתי" ענה איוון, והתיישב למולו.
"כראש הלה"ב לשעבר, לעולם לא תוכל להתנהג כאילו אין איומים על חיינו, אתה מרגיש צורך להילחם, ועכשיו, זה קרוב מתמיד להיות בידך"
איוון הניד בראשו, ולרגע תהה מה יעשה אדוארד אם יבחר, איך אדוארד שורד כבר חמש קדנציות, האם מעולם לא עמד בפני מצבים כאלו? האם אדוארד לא ימצא דרך לטאטא את הצרות מתחת לשולחן?
איוון חזר לעצמו, והנהן, "מה מאזן הכוחות?" הוא שאל.
איש הלה"ב הרצין, "המצב חמור, יש לברברים בערך 3000 לוחמים, לעומת זאת כל אנשי הלה"ב היודעים ללחום הם 700"
"ומלאי התחמושת?"
"הרמה של כלי הנשק שלהם היא כשלנו, תוך חודש נוכל לשפר את הרמה כך שיהיה לנו סיכוי עליהם, יש לנו תוכניות מוכנות, זה דורש הרבה כסף"
"על מה נצטרך לוותר?"
"על כל החוקים שלך, ועל כל המותרות השטותיות שאנו מספקים לאזרחים"
איוון התרומם ורכן לעבר ראש הלה"ב, "אתה צוחק עלי?", הוא אמר בכאב.
"לא", חייך בעצב ראה הלה"ב, "בנוסף, נצטרך לצרף אלינו פראים שיודעים להילחם, זה מוסיף לנו 550 לוחמים".
"הם מסכימים להילחם?", שאל איוון.
"הם רוצים תמורה, הם רוצים שנגלה את האמת"
"לא!"
"אין לך ברירה, כשתבטל את החוקים תצטרך גם ככה לעשות את זה"
"תמצא תוכנית חלופית, מהר!"
"כשאתה היית ראש הלה"ב, זו הייתה ההצעה המומלצת שלך לאדוארד, היא לא השתנתה, ומה אדוארד חושב אני לא יכול לומר לך, ואני מציע לך לא לנסות לדעת, זה לא ילך לך"
איוון שטוסון הרהר, "צור קשר עם ראשי הפראים, בדוק האם הם יסכימו לעסקה שהעלית, חוץ מזה ולא פחות חשוב, תכנן לי איך להציג את אדוארד כפושע וכמעלים מידע מהציבור, בלי להכניס אותי לאותה הביצה, בהצלחה"
"בסדר גמור", השיב ראש הלה"ב, "נתראה אחרי הזכייה, אם בכלל".
איוון הנהן, הם לחצו ידיים ואיוון יצא מהחדר.
זה הגרוע בתחרות: אתה מתכנן ומתכנן, ולבסוף, הגרוע יותר, מי שמולך, נבחר.
וזה בדיוק מה שקרה.
תגובות