אספקלריא

מתיישב  יוסף אל מול המחשב ומחל לתקתק ולהריץ אצבעותיו אילך ואילך על פני המקלדת, לא לחינם בוהה הוא כך שעות במסך, לא היה הוא כאלה שזמנם הוא כזרא להם ובוררים להם שעה יפה מול המחשב כדי להיפטר ממנה. בישן היה, פוחד מלומר את דברו בקרב בני אדם מחשש שיבלעוהו כשהם שבלע אותו לוויתן את יונה, וגם אם לא יבלעו, הרי לשון זו כחץ שנון היא. מורא גדול נפל עליו להיפגע ממנה תוך לגלוגי בני אדם.  איווה יוסף להיעשות שר ומושל באחד ממעונות אותם מחוסרי בינה, מרובי עתים לבטלה ולראות היאך אותם בני איש יראוהו, אם ישבחוהו או יגנוהו, היש לו להתפחד ממילותיו בהמון עם?

אי לכך שם את משכנו בין יושבי פורום שנקרה בדרכו בשיטוטיו ברחבי הרשת.

 יש כאלו שנדמית להם הרשת כרשתו של עכביש, הטומנת פח לכל באיה, ורק צר ומצוק ימצאוך בהיכנסך בה. אך ליוסף נדמתה  היא כיער ושבילי נפתולים בו, ואדם אינו יודע אם יערת דבש תהיה חלקו אם ליש משחר לטרף, על כן על האדם לתור את דרכיו ולבור לו דרך נאה, דרך המלך,שמפאת שרוב בני אדם מהלכים בה, מתוקנת היא.

בתחילה בוש היה אותו יוסף ממעשיו וחשוב היה בעיניו כחגב בין ענקים. באחד הימים פתח ברעדה בשרשור "אני חדש כאן" , וכשהשגיח בין הברכות באותו טיקבוק של אחד מבעלי השם, "חבר, תגיב וכבר נכיר אותך, זה כבר מעייף שכל יום בא איזה אורח פורח לרגע וממלא את האתר בשירשורי סרק, אם יש לך משהו חדש לומר, תאמר, אבל אל תציף את האתר בדברים חסרי תוכן, תודה",  מיד נכלם במעלליו ואף שסוף סוף גם ברכוהו, משול היה בפני עצמו כאותו אדם שבא לעיר, וכל בני הכרך מסבירים לו את פניהם מבחוץ, ובא אחד ומגלה שפיהם וליבם אינם שווים. טופחים על גבו בידידות מחוץ, ומבית הופכים אותו על פניו, כי מה נחוץ להם אותו אורח פורח לרגע, חיים הם בטוב בלעדיו ומה צורך יש בו.

כיוון שכך עבר לו למקום אחר, שכוח אל, שדייריו אינם מרוצים בחלקם ובמרוצת החודשים חשים הם שנמלאו אבק ורק אם יבוא עתה איזה בר נש ויגלה את מסכו תהיה להם תקומה. נתקיים בו ביוסף "משנה מקום משנה מזל", הלך יוסף מחיל אל חיל וסופו שנתמנה כמנהל אותו פורום, ושקמו ויפהו ועתה מן הידועים אשר בארץ הוא. ואף שלראש הפסגה הגיע,  לא נמנע יוסף כבימי ענותו להושיט אצבע ויד לאותם טירונים קשי גורל שפינה לא מצאו בינות בני אנוש בשר ודם, ובינות אתרים קשי פנים.

ויהי היום, יום מר ונמהר, ננער יוסף בבוקרו משנתו, כדרכו הציץ לראות את השעה באותה פינה שמאלית של המחשב. והנה דג! לא היה זה שומר מסך אלא דג שריר וקיים שניבט אליו מעבר לזכוכית. אקווריון ניצב שאנן, תפס את מקום המסך ובתוכו מתרוצצים דגים: דג שחור, דג ירוק, דג זהב, ואין לא אתר ולא כינוי, לא בעל שם ולא פורום.

"אמי, אמי", זעק יוסף, "היכן המחשב על רכיביו?".

"לאט לך בני, די לך משבת בטל, מהוגיע את  זמנך לריק, בחור אתה וחסון, צא נא שב בין אנשים, לך ועשה חיל במשנתך".

בתחילה היה יוסף כעוס ונטרד, וסופו שהסכין לעצת אמו, והכיר שנעשה כאותם מכלי עולמם לריק ושנשתכחה ממנו סיבה זו שסובבתו לאותו אתר, מיד הלך ונתיישב בין אנשים ועשה חיל בלימודיו. כעת כבר בטוח היה בצעדיו ושקול במעשיו. כי לא אדם פשוט הוא יוסף, מנהל היה, ואיש בעל ניק חשוב היה, ולא אדם מן השורה שיד ורגל אין לו בנבוכות הרשת יפחידהו.

ואתם, אם את יוסף חיפשתם, לריק יגעתם, לא תמצאוהו כי כעת בתוך עמו הוא יושב ובתוך עדת עם משכנו.