אני לא אשכח את אותו יום בחופש הגדול שאבא ואמא אמרו לי שעוברים דירה לגוש קטיף.
זה התחיל ככה, הרגשתי כל מיני דברים מוזרים שקורים בבית מאז התאונה הכמעט קטלנית
שהייתה לי, לאבא ולאמא.
נסענו בכביש החוף כשלפתע אבא ראה נהג שיכור שנוסע בזיגזג והנהג הזה התנגש בנו ו...
כל המכונית הפכה לגרוטאה כאשר אנחנו ניצלנו בנס רק נפצענו פצעים קלים כולם אמרו שקרה
לנו נס. כולם אמרו שיכלנו למות הרגשתי שמישהו שמר עלי על אבא ואמא.
ואז דוד שלי אלקנה מ 'יצהר' אמר שאבא צריך לברך את ברכת ה"גומל" בבית הכנסת. בת
דודה שלי תהילה מגוש קטיף הסבירה לי שזו ברכה שמברכים אותה כשקורים נסים.
ואז אחרי כל הסעודה שהייתה והברכה הזו ה 'גומל', אבא פתאום החליט שהוא מניח תפילין
בבוקר ואמא מתחילה להקפיד על כשרות בהתחלה לא ייחסתי לזה חשיבות כי אמא אחראית
על קניות אז מזה משנה אם זה בהכשר הבד"ץ או חת"ם סופר.
ואבא תמיד קיים כל מיני מצוות אף פעם לא היה מנותק לגמרי מהדת הוא היה דתי עד שהחליט
שזה לא בשבילו . היה נראה שמקרה התאונה מאד השפיע על אבא ואמא למען האמת גם עלי
תמיד לפני שהלכתי לישון שחזרתי במוחי את התאונה את הנהג השיכור ואת אבא מנסה לסטות
מהדרך , את ההתנגשות החזקה , את הכאב, את המכונית ההרוסה, במקרים האלה אנשים
מתים על המקום .
"מזל שחגרתם חגורת בטיחות" אמר הרופא בבית חולים 'ברזילי'.
אני יודעת שזה מעבר לחגורת בטיחות זה אלוקים ששמר עלינו.
ואז אבא ואמא החליטו לקחת אותי לשיחה
"ענבל את זוכרת את התאונה ואת יודעת שאלוקים שמר על כולנו את בעצמך אמרת את זה"
אמרה אמא, "כן" לאן היא חותרת חשבתי
" את יודעת שהמקרה השפיע עלי ועל אמא שמת לב
והגענו למסקנה שכדאי שנעבור דירה לגוש קטיף ושמה בישוב כמו נווה דקלים שהוא ישוב דתי
מאד נוכל להתחזק יותר ויהיה לנו קל יותר בסביבה שהיא דתית ..." אמר אבא
"מה??????" צעקתי "אתם צוחקים עלי?"
"לא אנחנו לא" ענתה לי אמא
תעבדו על מישהו אחר" אמרתי לו
"ענבלי אנחנו רצינים" אבא ענה לי
הם באמת היו נראים רצינים...
"מתי עוברים דירה לגוש קטיף?" שאלתי
"בעוד חודש וחצי" ענה לי אבא
"אבל אבא ואמא מה חסר לנו בתל אביב העבודה שלכם כאן לי יש חברות וחברים בית הספר
שלי טוב למה אנחנו צריכים ללכת לאיזה מקום נידח לגור באיזה קראוון עם אנשים מטורפים
שגרים שם בגלל אידאולוגיה שלהם ו…"
{רק רגע....
בואו נבהיר כמה דברים ענבל היא נערה בת16. אמא ואבא של ענבל החליטו להתחזק והחליטו
לעבור דירה בעצת אחותו של אבא של ענבל שגרה בגוש קטיף .
הובטחה להם עבודה להיות מנהלי חשבונות של החממות של הירקות והפרות של מפעל "חסלט"
ענבל שלנו היא נערה שיש לה חברות וחברים היא מאד אוהבת את תל אביב טוב לה שם היא
תלמידה חרוצה כל המורות מהללות אותה עכשיו שהוריה מבשרים לה שהם עוברים דירה לגוש
קטיף}
"אבא ואמא אני לא מוכנה לעזוב את החבר'ה כאן ואת תל אביב… " ניסיתי להעביר את רוע
הגזרה. "ענבלי זה סופי! וחוץ מזה זה לא כזה נורא תכירי בנות חדשות אנשים חדשים את
לא תהיי בודדה נגור בישוב של דודה אסתר ותהיי עם תהילה אתן ממש חברות טובות היא
תעזור לך בכל: להכיר בנות חדשות ,להכיר את הישוב האנשים שם הם אנשים טובים "
אמרה אמא.
"ענבל אני הולך לבנק להתראות ו תפסיקי להיות מצוברחת." אמר אבא
לא עניתי לו. מאיפה בא להם הרעיון הזה?!
התקשרתי לשרית החברה טובה שלי וסיפרתי לה את כל הסיפור שרית היתה בהלם " לא נכון
את עובדת עלי"
"שרית אני נשבעת לך אני לא יודעת מה לעשות " התחלתי לבכות" אני לא רוצה לעזוב את תל
אביב אני נולדתי בעיר הזאת אני קשורה אליה אני לא רוצה לעזוב את החבר'ה כאן וגם אלה
אנשים דתיים שם אני לא יכולה להסתובב שם עם הבגדים שלי ואני צריכה לעשות את כל
המצוות שלהם" השתפכתי בפניה
"ענבלוש קודם כל תירגעי זה שאת עוזבת את תל אביב זה לא אומר שאת מנתקת את הקשרים
שלך עם החבר'ה ואיתי וגם שמעתי מבת דודה שלי היא גם מתנחלת את יודעת מי זו זאת...
אמונה. היא אמרה לי שזה מקום מהמם יש שם דקלים וים ואת מתה על ים לא ?!
האנשים הם טובים הם לא אנשים מטורפים כפי שתקשורת מייצגת אותם תתפלאי ענבל מה
שתקשורת מסוגלת לעשות …וגם תמיד תוכלי לבקר...
אני ועוד חבר'ה נבוא לבקר אותך מחר ב 10:00 בבוקר
ונעשה לך שמח אוקיי?!"
"בסדר תבואו " עניתי לה
"להתראות ענבל יהיה בסדר" ניסתה שרית לעודד אותי
"ביי שרית תודה על העידוד" עניתי לה
" אין בעד מה ו…ענבל מתי אתם עוברים דירה?"
"בעוד חודש וחצי" עניתי
"אהה בסדר טוב ביי" נפרדה ממני שרית
"ביי" נפרדתי ממנה
זה הסוף של הפרק הראשון תכתבו ביקורות אם יש לכם אני רוצה לשפץ....אל תתביישו....
תגובות
תשני את הפונט למרובע בפעם הבאה, זה פשוט לא משגע את העיניים...
וגם לא גדול מידי-
סתם לידע כללי - ורק כי רצית...
אפילו שהפונט מזכיר כתב יד וזה כאילו "אישי",לדעתי,עדיף פונט רגיל.
לא נח לקרוא בצורה כזאת.
ושוב,יפה מאד,מחכה להמשך...
פשוט כתבתי את זה בWORDבכתב גוטמן יד כי אני אוהבת את הכתב הזה.
אני אשתדל לפסק
יומצוין
קודם כל- התחלה מעניינת. זווית שונה ומיוחדת. עכשיו בקשר לתוכן- דבר ראשון הפריע לי ההברה באמצע הסיפור, לדעתי היה עדיף אם היית משלבת את זה לתוך הסיפור. עוד משהו השיחה של עינבל עם ההורים וגם השיחה שלה עם שרית ניראו לי לא טיבעיות... אני רצה להמשיך ליקרוא!
קצת ראייה שונה מהמתכון שלו אנחנו רגילים!!
שכוייח תמשיכי כך..
ויש עוד הרבה... אני לא אכתוב כאן כדי לא לפגוע, אבל אם את רוצה- תפני אליי.