"קוֹלוֹת הַלַּיְלָה קוֹרְאִים בְּשִמְךָ עַל הָהָר,
מְהַדְהֵדִים אֶל חֹשֶׁךְ רַךְ וְיָרֵחַ".
[פרולוג:
מוצאי-שבת. חול. שקט. ירח.
לבד.
שיר.]
קוֹלוֹת נִשָֹּאִים עַל הַצּוּק הַחוֹלִי,
סֶלַע חָוַּר מְאָבֵּק הַבְּגָדִים.
יָרֵחַ שֶׁל קצה
הַלַּיְלָה
עוֹד לֹא תָּם.
קוֹלוֹת הַלַּיְלָה קוֹרְאִים בְּשִמְךָ עַל הָהָר,
מְהַדְהֵדִים אֶל חֹשֶׁךְ רַךְ וְיָרֵחַ.
תרי"ג צְבִיטוֹת
בַּלֵב-
גַּעְגּוּע לְקוֹלְךָ הָרָדוּם.
אֵין לִי מָנוֹס מִדִּמְמַת הַמִּדְבָּר
אֶל שְמֵי הַכָּחוֹל וְכוֹכָב בּוֹדֵד
וְלַקּוֹלוֹת הַקּוֹרְאִים
לְךָ
הַלֵב כַּמֵהַּ.
תגובות
בס"ד
אבל ממה שכן נגיש, השיר כתוב הייטב.
אבל זה בחממה שלך אז זה מחמאה די לעוסה כבר.
יש מקומות שהניקוד והפיסוק בהם קצת חסרים. זה בכוונה, כי יש כמה דרכים לקרוא את זה.
ארגמן, להלן תיקוני ניקוד לשיר עם הסברים להיטיב את הניקוד בעתיד:
א. נִשָּׂאִים - בלי י' ועם דגש בע' הפועל (כבכל הגזרות בבבנין נפעל)
ב. חֻלִּי (מלשון חֹל) או חוֹלִי(מלשון חוֹל)
ג. חַוָּר - דגש באות ו' מסמן ו' כפולה
ד. מְאַבֵּק - בנין פִּעֵל יחיד בינוני
ה. קְצֵה - סגול הופך לרוב בסמיכות לצירה
ז. הָהָר - ה' הידיעה מנוקדת בקמץ לפני אותיות ה' ע' קמוצות
ח. גַּעְגּוּעַ - ע' מנוקדת בשוא נח ויש דגש קל בראש מלה (אותיות בגד כפת)
ט. הָרָדוּם - ה' הידיעה מנוקדת בקמץ לפני אותיות אע"ר
י. מִדִּמְמַת
יא. הַמִּדְבָּר - לאחר ה' הידיעה יש תמיד דגש חזק באות לא גרונית
יב. אֶל - מלת יחס (בצירה זהו אחד משמותיו של הקדוש ברוך הוא)
יג. וְכוֹכָב - אין דגש לאחר שוא נע (ושוא בראש מלה תמיד נע)
יד. וְלַקּוֹלוֹת הַקּוֹרְאִים - כמו עיף ט' (ה' הידיעה מובלעת באות ל')
ובכל זאת, שיר שנוקד לא נכון בשגגה עדיף משיר שבכלל לא נוקד.
כשלא משוכנעים מה הניקוד הנכון כדאי להיעזר במילון ובספרי דקדוק.
כל טוב,
אוהב אמת
קוֹלוֹת נִשָֹּאִים עַל הַצּוּק הַחוֹלִי,
סֶלַע חָוַּר מְאָבֵּק הַבְּגָדִים.
יָרֵחַ שֶׁל קצֶה
הַלַּיְלָה
עוֹד לֹא תָּם.
יש אפשרות לקרוא את זה כ-
"ירח של קָצה.
הלילה עוד לא תם".
או שלושתם ברצף-
"ירח של קְצה הלילה עוד לא תם".
אז נראה לי שאני אוריד את הניקוד מהמילה וכל אחד יוכל לקרוא את זה איך שהוא ירצה. מקובל עליך?
ואכניס אותו לשירה עברית היודעת אמת שכוללת אפשרויות רבות [שם משמואל, בחוקותי תר"ע "במדרש..."].
{וזה לא אומר שאני בייניש, רק שנצרכתי לקטע הנ"ל כמה פעמים בהקשרים שונים ומגוונים]
שבעים פנים לתורה בדרך הדרש, ובדרך הפשט יש רק אמת אחת. הלשון העברית הכתובה נוצרת מהלשון המדוברת (לא כמו לשונות זרות שם יש שתי לשונות, אחת לכתב ואחת לדיבור). כאשר אתה מדבר אתה בורר את מילותיך על מנת שיבינו את דבריך. כך גם עליך לכתוב.
נ.ב. מה זה חוורי מצדה?
ובאמת חרשת את החממה שלי...