אין שום כלום. עדיין קשה לעכל, אבל זה ככה.
כלום חוץ מאפור עמום, עגום וקודר כזה, משופשף בקצה, כמו שצובעים בעיפרון והקצוות נמרחים. כמו ענן גשם.
הכתמים הצבעוניים שכל-כך העסיקו אותי נמחקו עם הגשם הראשון, שכמו כל גשם ראשון, היה דביק ומגעיל והשאיר אחריו שלוליות עכורות. כל כך הרבה כתמים היו לי, בכתום, בסגול, באדום, בירוק. נשאר רק אפור. אני אוהב לדמיין את עצמי יושב באמצע, מחזיק את הראש כמו עובר, כי אני היחיד שצבעוני. אבל זו רק אשלייה, ואני יודע את זה. ועדיין.
בגלל שנשארתי כאן לבד טבעתי בתוך עצמי, וגיליתי שאין בכלל מים.
תגובות