כעבור שעה הגיע אבא מן הבנק.
"ענבל תראי מה קניתי לך..." קרא לי אבא.
יצאתי מהחדר שלי והלכתי אליו.
"פיצה! תודה אבא" קראתי והתחלתי לאכול את הפיצה.
"אני רואה שהשתפר מצב הרוח שלך" ציין אבא.
"אפשר לומר" עניתי לו בעודי אוכלת.
"אבא, מחר כל החבר'ה יהיו כאן לכן המצב רוח שלי טוב. הם מומחים בלשמח אנשים במיוחד ערן שמספר בדיחות שיפלו אותך לרצפה"
"יופי אני שמח... וענבל זה באמת לא כזה נורא" ניסה אבא לעודד אותי
"טוב אבא, אני ממש עייפה תודה על הפיצה "רציתי לסיים מהר כדי לא להיכנס איתו לויכוח שלא יגמר.
"אין בעד מה" אמר אבא ונראה קצת מוטרד.
הלכתי לחדר שלי, איזה יום מתיש לעבור דירה לגוש קטיף מה נראה להם.... לפתע קלטו אוזניי קולות של דיבור היו אלה אבא אמא ודודה אסתר מגוש קטיף זאת שהציעה לאבא לעבור דירה לגוש קטיף. אז שמעתי אותם מדברים בטלפון.
" סיפרתם לה?" שאלה דודה אסתר
"כן" ענה אבא
"איך היא הגיבה?"
" לא התלהבה, היא לא האמינה, תביני היא קשורה מאד לתל אביב ,וגם ענבל היא אחת שלא קל לה לעזוב מקום במיוחד מקום כמו תל אביב וכל החברות והחברים שלה ,בית הספר שלה , וגם היא צריכה להתאים את עצמה לסביבה: ללכת עם חצאיות ארוכות וחולצות ארוכות, לשמור שבת יותר לא לשמוע מוזיקה לועזית. לי יהיה יותר קל כי הייתי דתי אני מכיר כבר את המצוות אבל ענבל…"
" דוד יהיה בסדר אל תדאג נעזור לכם וגם תהילה ממש תשמח לעזור לענבל…" אמרה דודה אסתר
נכון איך שכחתי את תהילה … תהילה היא בת דודה של ענבל ודודה אסתר היא אחות של אבא של ענבל היא שכנעה אותו לעבור לגוש קטיף להזכירכם
תהילה היא בת גילה של ענבל, היא נערה עם המון מרץ ושמחת חיים.
תמיד שתהילה היתה באה לתל אביב, היא וענבל היו משתגעות ביחד .שומעות מוזיקה חסידית (תהילה הביאה אותה )הן היו ביחד רוקדות, ביחד שרות הן היו הולכות ביחד לחוף הים הנפרד משתוללות שם ביחד בקיצור חברות טובות.
תגובות