פורסם בתאריך ט"ז בחשוון תשס"ח, 28.10.2007
לפעמים ההרגשה היא כמו אוגר
קטן חלש, נחבא בנסורת חתוכה
מפחד להתמודד מול העולם
עליו היא מגינה. נשאר בתוכה
לפעמים אני בת-יענה
הראש עמוק בתוך החולות
מפחדת לעמוד מול הכאב
קשה להתמודד מול הצרות
לפעמים כמו כלב נובח
חסר ביטחון כדי לנשוך
מנסה להפחיד את העולם
אבל פוחד הוא בעצמו
ורק לפעמים אני היא אני
נופלת מול הצרות, מנסה להתגבר
נופלת על המציאות
ומנסה שלא להשבר
תגובות
אני אוהב את הכנות והישרות, בלי הצטעצעות מוגזמת.
וגם אהבתי שבסופו של דבר יש זיק של אור, יכולת להתמודד עם המציאות באמת כפי שהיא-
ובעז"ה לנצח (כמומנצח בתזמורת).
בהצלחה!
הודיה מהדרום, כרגיל שיריך כתובים מהלב.
התאורים שלך את האוגר, היען והכלב, די סובייקטיבים. מועיל יותר ללמוד מהחיות את תכונותיהן שנשמרו בטהרתן מאז הבריאה. למשל, האוגר יכולת האגירה שלו; היען, הצטיינותה בריצה; והכלב נאמנותו. אוגר, יען, כלב - ראשי תיבות: איך?