לה"ו!
פקחתי את עיני כשמולי מאיר אורו החזק של הפלורוסנט, עצמתי אותן לשני'ה ושוב פתחתי כך מספר פעמים עד שעינני התרגלו לאור החזק. ניסיתי להזכר מה קרה את הרא שלא יכלתי להזיז כך שראיתי מולי רק תקרה ופולרסנט. ניסיתי להוציא קול או להזיז את היד-לא הצלחתי. פתאום אני רואה גוש שערות מסתכל עליי'- נבהלתי לרגע, ניסיתי לזוז אך לא הצלחתי.. פתאום אני שומע קריאות 'הוא התעורר!! התעורר!!' אני שומע את קולה של יערה מרוחק משהו שקוראת לעברי "גבע? גבע!" ושוב, אני מנסה להוציא הגה אך לא מצליח. גלגלי המוח שלי התחילו לזוז במהירות ונזכרתי; ירדנו מחומש בג'יפ, דיברנו ופתאום הרגשתי את גופי מוטל בחזקה קדימה, אח"כ עוד זכורות לי קריאות 'הם התהפכו!! איפה יוני החובש? תזמינו אמבולנס!' שאחריהן איבדתי את הכרתי. זהו, עכשיו הבנתי, אני בבית חולים וכנרא גם יערה נפצעה אחרת היא היי'תה ניגשת אליי'. התחלתי להריץ המוני מחשבות במוחי- כמה זמן אני כאן? מה קרה לנהג? איפה אבא ואמא? החלטתי לבדוק מה אני כן מסוגל לעשות, התחלתי להניע את רגל ימין- הצלחתי. רגל שמאל-הצלחתי. יד ימין-הצלחתי. יד שמאל-לא הצלחתי. צוואר-לא הצלחתי, הרגשתי שהוא מקובע בתוך משהו הסקתי שכנראה הצוואר שלי בתוך הדבר האדום המוזר הזה שמקבעים איתו את הצוואר אחרי תאונות דרכים, פיגועים וכד'..
תוך כדי הבדיקות העצמיות שלי הגיע אליי' אדם והציג את עצמו "בוקר טוב לך גבע, אני דוקטור שילה, אתה נפצעת בהתהפכות ג'יפ כשירדת מחומש עם יערה אחותך ששוכבת לצדך.." ניסיתי שוב להפנות את מבטי ליערה ושוב- נתקעתי במקבע.. "אויש, אל תנסה להזיז את הצוואר שלך מקובע כי הוא התעקם בתאונה, בדקנו וזה לא שבר. אתה רוצה לדעת מה קרה לך?" שאל הדוקטור. ושוב, ניסיתי להוציא קול כלשהו והפעם הצלחתי להוציא הברה חלושה שאמרה כן.. "בסדר," אמר וניגש לקחת את הדף המחובר למיטתי עם הפרטים הרפואיי'ם שלי "הצוואר שלך התעקם כתוצאה מההתהפכות, יד שמאל- נשברה והכתף התפרקה ושתדע לך שיי'קח לכתף הרבה זמן להתאחות.. בד"כ על פציעות כאלה נמצאים כאן משהו כמו שלושה חודשים. את הקיבוע נוריד לך בעוד שבוע, נבדוק את הצוואר, אם הוא לא יהי'ה בסדר נחזיר לעוד שבוע, ככה שאני ממליץ לך לא לנסות להזיז אותו כדי שיסתדר יותר מהר.. אממ אתה נמצא כאן מיום חמישי במשך שלושה ימים מה שאומר שהיום יום ראשון.. עוד משהו?" אני מתאמץ להוציא מה שהכי חשוב לי עכשיו "מה ליערה?" "חח, כמעט כמוך- הצוואר מקובע אבל לה התפרקה כתף ימין והיד לא נשברה. תאומים.. טוב, גבע, אני צריך להמשיך אתה לא היחיד פה. תתאושש, עוד מעט ההורים שלך אמורים להגיע" אני מנסה לחשוב על דבר חשוב שבשבילו שווה להתאמץ ונזכר "דף יומי" אני פולט איכשהוא מהפה. שילה כבר לא שם אבל אני שומע את יערה צוחקת "אויש, גבע, מצחיק אתה! עוד יהי'ה לנו רבי במשפחה! הלל הי'ה כאן ואמר שהוא ילמד גם בשבילך עד שתתעורר. אני לא אתן לך לדבר כי לוקח זמן עד שמתרגלים לדבר עם הדבר המעאפן הזה.." איזו אחות חמודה. מה היי'תי עושה בלעדי'ה? "תפילה" אני מנסה להוציא שוב ומצליח בקושי. "אממ, עכשיו שבע בערב אבא אמור לבוא לכאן ללילה והוא גם מתפלל כאן אז נראלי שתתפלל איתו.." אני אומר בלב את ברכות השחר ונזכר שאני רעב אני שואל את יערה "איך אוכלים?" זה כבר הי'ה יותר קל.. כנראה שבאמת מתרגלים לדבר הזה.. "אהה אממ היום עד שהתעוררת הכניסו לך בצינור וכאן אני אציי'ן שזה הי'ה מגעיל.." אני מודה לה בליבי על התיאורים הנחמדים האלה היא ממשיכה "אבל נראלי שעכשיו תוכל לאכול דרך הפה אבל רק רסק ושאר דברים דוחים שמאכילים פה.. ואל תדאג גם אני מכניסה את זה לפה.." " אם את אוכלת.. גמאני.." אני פולט תוך כדי ניסיון לא מוצלח במיוחד להדגיש את ה'את' שבמשפט..
עיי'פות נופלת עליי', אני עוצם את עיניי'
ונרדם.
מצטערת שזה קצר- זה מה שיצא..
אי"ה ובעזרתו המשך יבוא..
תגובות
אבל זה מעצבן להיות במתח :(