מנגינה מלאכותית-
אוטו-גלידה בסיבוב אחרון להיום
ושמש אדומה
נופלת על הרמקולים שבגג.
לילה של ישיבה מאובנת
על גדר, חומה של אבן
אל הלב התגנבה.
כוכב נצנץ בעיניךָ
ורחובות העיר צחקו
איתך.
עם שחר
רחוב שומם,
מדרכה מזרימה חוֹם בכנות.
הלכת.
עכשיו זו רק אני
ואוטו-זבל
המשכים לחזות בשמש העמומה.
תגובות
ארגמן, שלום וברכה,
הצלחת לתאר את רגשותיך, הפנימי כנרמז בחיצוני, דבר שמעטים מצליחים לכתוב, וזה מדרכי השירה.
מה שיש לשפר:
א. שימוש רב בתארים (מנגינה מלאכותית, סיבוב אחרון, שמש אדומה, ישיבה מאובנת, רחוב שומם, בכנות, בשמש העמומה) מדלל את השפה וזר ללשון העברית ולשירתה. טוב יותר להבהיר את הדברים ללא שימוש בתארים.
ב. עליך לצמצמם יותר את שיריך ולא לנסות להרשים בדימויים.
ג. הבית השני והשלישי לא נבדלים בסגנונם, מה שהופך את השיר למלאכותי.
הייתי משכתב את שירך כך:
אוטו-גלידה לעת ערב
ושמש נופלת על הרמקולים שבגג.
ישבנו בלילה על הגדר
וחומת אבנים אל לבנו התגנבה.
כוכב נצנץ בעיניך
ורחובות העיר צחקו
איתך.
עם שחר,
זו רק אני ברחוב השומם
ואוטו-זבל המשכים לחזות בזריחה.
בכל אופן, חסר תוכן בשיר שלך.
בהצלחה,
אוהב אמת
א. התארים מוסיפים להבנה של תמונת המצב לדעתי וכבר מזמן הגעתי למסקנה שאני לא מבינה את הגישה שלך לשירה וללשון העברית.
ב. לא ניסיתי להרשים אלא לספר את הסיפור של השיר ואתה הורדת הרבה מאד פרטים שהיו מאד חשובים בעיניי.
ולא הבנתי את ההערה האחרונה.
ובמובן זה, שני הבתים הבאים של שירך מאובנים. גם כשמתבוננים צריך להיעזר באוזן.
להלן דוגמא איך המשורר יעקב פיכמן לקח דימויים שחוקים והפך אותם לשיר:
היום לו נערוג... / יעקב פיכמן
היום לו נערוג, - אין לכוון
אף פעם את בואו, ואין -
להתכונן לו: ולסייד
הבית לכבודו כליום-מועד.
בלא עתו על דלתך ידפק,
כבד ירוק, כרוח מרחוק,
והוא תמיד אחר
משהלב שיער.
אכן רק לו כוון לבך, ולו
עם צאת כל יום הכון;
ויהי יומך כפלים נאלח,
עם ערב התחדש ליום מחר,
ומאבק תמולים לאין מספר
שוב התנער, ומלוא
לבך אסוף וקום ורון!
עם ערב יתקדש ויתכשר
הלב ליום הובטח
ולא יזכור אשר נסחף, אשר נושב -
אשר בלא עתו נמתח
עליו אבדן לשוא;
כי בוא יבוא היום - וייף מששיער
כל תמול עיור.
ולגבי ה'מדרכה מזרימה חום בכנות'- שמעת על אמצעי אמנותי בשירים שנקרא 'האנשה'?
ובאשר לאמצעים אמנותיים, כמעט כלם תחליפים ותירוצים לא לכתוב את האמת.
כשאת כותבת המדרכה מזרימה חום, כבר ברור שאת מציינת זאת בניגוד לקור השורר בבית השני של השיר. ברגע שאת מוסיפה את המלה כנות, לטעמי, האיזון הכללי בשיר מופר.
קל להשתמש בתארים. השירה שירה כאשר היא מצליחה להעביר את הוראתם מבלי להשתמש בהם.
תנסי לכתוב שיר על הכנות בלי להשתמש במלה כנות או בכל התארים הנרדפים לה.
הוספתי את התארים כדי שתוכל להבין את התמונה האמיתית, את מה שבאמת קורה פה.
הויכוח הזה חסר-תועלת. אין מצב שנגיע להסכמה כי כל התפיסה שלנו לגבי כתיבת שירה שונה לגמרי.
מה שאת עושה זה לצייר במלים יותר מאשר לשיר.
שירה נועדה כדי שאנחנו נשמע (כדי להבין הפרוזה עדיפה).
ובכל אופן, הגישה האמנותית שלך מוכרת לי מימים ימימה (יכול להיות שאפילו אני כתבתי פעם ככה). זה שאני מבין אותה, לא אומר שעלי לקבל אותה. גם ככה העולם צועד לצלילי חליליכם.
אפשר שתמשיכו במסרישי...
שהתיאורים שלך מאד יפים למשל אהבתי מדרכה שמזרימה חום בכנות
ועד
שכויייח
או שהיא מזרימה חום או שאיננה מזרימה חום.
כנות מייחסים לדבריו או למעשיו של אדם.
יום דופק בדלתי בלא עתו בשיר שהבאת??!
מה יש ליום יד ואצבעות?!
כשאתה בודד - זה רק אתה!