כבר קצו ימי התום,
כבר תמו לילות הקיץ.
הנה דמעתי שוב
מרטיבה כר הפוך.
סגרתי את עצמי מחוֹם,
כאב הפכתי לחַיִץ.
הכר כבר לא רטוב
עכשיו הדם שפוך.
בין בכי להסגר
עוד מחפשת דרך
שלא להיפגע ולכאוב,
שלא ידעו - הבנת.
את דמי אוגר
אך לדמעות אין ערך
לא רציתי לאהוב
ואז אתה הגעת.
תגובות