פרק ט
היא הביטה מולה, חוששת האם להכנס.
דלת הפלדה, הייתה נעולה. עשרות פעמים התלבטה האם להכנס, היום החליטה החלטה.
היא הביטה על המנעול, לפתע המנעול החל לעלות עשן, ואז התפוצץ, בקול רעש קולני.
השלט, "חדר עינוים", היה שבור לשנים על הרצפה.
היא נכנסה לחדר, 'אני חייבת לגלות!' צעקה על עצמה, כשחששה להיכנס.
היא פסעה בדממה, בין המדפים הגדושים ב- צבתות, אולרים, ברגים, ועוד כמה.
לאחר חצי שעה של חיפושים, מצאה את מבוקשה.
מקל שמתפתל לשנים, זה היה מכשיר עינוים איום.
היו מכניסים אותו לשני העיניים, והם פשוט חדרו את העיניים, ואז היו מעבירים כל מיני גלי חום, חשמל, וקר. וזה היה גם מדורג.
היא הביטה שוב על המכשיר, ומתלבטת האם כדאי או לא.
כוחה היה בעיניים, היא יכלה לכופף כפיות, לפרוץ מנעולים, ועוד הרבה דברים...
אבל חיסרון אחד היה לה, והיא ידעה אותו, החיסרון היה, שהיא לא שלטה על עצמה.
תמיד הרגישה שהעיניים לא שלה.
והיום כשנודע לה, שבנה נעלם, החליטה סוף סוף, לשים קץ לסבלותיה.
היא הכניסה את המכשיר לעיניה, ולחצה על המחשמל, ושדרגה את החוזק העצום ביותר.
אחרי עשר דקות של עינוי, הבינה הכול...
***
חדר התקשורת היה מלא.
שדרנים התרוצצו בין המפקדים הבכירים,הוא לא אוהב פרסומות.
אליו הגיעו שלושה, הוא הוציא את נשקו באיום.
כולם ידעו, שאיתו לא שווה להתעסק.
שנים הלכו, אך אחד נשאר, מתעקש. הוא לא היסס וירה ברגלו, כדור קרח.
העקשן השתטח על הרצפה, וברח מהחדר.
הוא נגש להתקהלות גדולה, שהצטנפה על הנמוך בהדרגה, משאר המתראיינים .
"ובכן, ספר לנו הכול, מהתחלה." צפצף איש נמוך קומה, מחדשות "נורפיוס טיימס ".
המקשר, הגבוה, פתח את פיו בפעם השביעית, לספר את סיפורו.
" הכול התחיל, כאשר ישבתי ליד המכשיר, משועמם. ואז לפתע שמעתי צפצופים.
ניגשתי לראות מי המתקשר, כשאני שם את האוזניות.
'הלו.' שמעתי קול. היה כתוב שזה מארץ. בינתיים ניסתי לדלות ממוחי, מי בארץ.
הנסיך וג'נוק, הם אמורים להיות בארץ. נזכרתי.
,' ג'נוק?, הנסיך?, מי זה?' שאלתי.
הוא נבהל וענה: 'ל...א... ז..ה, אפס אפס שבע, נעים להכיר, כוכבים.' ענה לי, בהתחלה בגמגום, ואחרי זה, בבטחה. נבהלתי שהם יודעים את זהותנו. מיד קראתי למפקדי, אך הוא כבר ניתק. מייד קראנו לראש המחלקה."
" תודה." קטע אותו הנמוך.
האיש הכהה, בעל המשקפים כהות, מעיל שחור, נעלים שחורות, שיער שחור,בקיצור, מיסטר שחור.
יצא מהחדר בחפוזות, וניגש ליציאה.
אף אחד עדין לא הודיע למלך. חשב.
הוא ניגש לחדר שקוף. שלא כל אחד, יכול להיכנס.
הוא הכניס את היד, לחור מסתורי, לאחר חצי דקה של דגדוגים, נעלם.
הוא הופיע ישר בחדרו של המלך.
"חדשות אדוני." יישר את עניבתו.
" אני יודע." קטע אותו. "מכשירו של ג'נוק, נחטף."
"נכון" אישר הכהה." אך יש עוד חדשות, אמו, של ג'נוק, ברחה."
החדשה הזאת, הפתיע אותו בהחלט.
"תמצאו אותה." ציווה בהסטריה, "למה היא ברחה?" שאל לבסוף.
" היא גילתה שבנה נעלם" דיווח הכהה, שר החוץ.
"בכל זאת, תמצאו אותה." פקד המלך.
הוא הסתובב ויצא. גם הוא הבין, שחייבים למצוא אותה...
הוא נכנס לחדר, כרוח סערה.
"יש!" צהל. " זה עובד." בישר את הבשורה.
הם נתנו לו לנוח, לפני שגולל לפניהם את הסיפור.
" עכשיו, מצאנו כמה דברים." אמר ג'ון, המפקד.
"האחד, קוראים לזקן, "הנסיך"." כולם הסכימו איתו.
"שתים, רק שניהם בארצינו. ולא עוד" הסיק המפקד.
"המפקד. בקשר לאחיו של ג'נוק, זה 005 ?" שאל ניק.
"למה אתה חושב?" בהילות נשמעה בקולו.
"כי הוא נעלם..." אמר.
***
האורות האדומות כבו. לפתע קלטה הכל.
הזכרונות הציפו אותה כמים. הכל עבר לפניה כסרט נע.
אך לפתע, עצרה את עצמה מזיכרנותיה.
אין זמן לזכרונות, זה היה סיסמתה הראשונה.
היא שלפה מכיסה, את המקשר שלה.
פרסומות כרגיל. בשמים, נשקים, רכבים, ומה לא. הרבה זמן לא פתחה את הודעתיה.
היא לחצה על "אישי". והיה שם שלוש הודעות.
אחד מבעלה, שהיה כתוב שם: ' אני עף לאיזה כוכב.' . שיעוף לאן שירצה. הרהרה בעבנות.
היא כעסה עליו מאד, לאחר שנודע לה, מה הוא גרם.
ההודעה השניה היה של בנה, ג'נוק. היה כתוב שם: ' אמא, אני נוסע לארץ, להציל את הנסיך.' גם עליו שמרה טינה.
היא מחקה את ההודעות, היא הביטה על השלישי, היה כתוב שם, שנשלח בשעה 21:37 .
היא הביטה בשעונה, ההודעה היתה טרייה, השעה היתה 21:50 . היא פתחה את השלישי...
***
" ג'נוק, אני אחיך." קרא 005 בקול מתחנן.
" כן, כן, שמעתי כבר את הבדיחה הזאת." אמר בקור.
לפתע רעיון נצנץ במוחו, הוא מילא את ידיו בסבון. כשדיבר.
" ג'נוק, אמא שלך, אני רוצה לדבר אתה." הסיח את דעתו.
" גם את הבדיחה העלובה הזאת, שמעתי." גיחך בבוז.
005 הרים את ידו בתנופה, המלאה בסבון, וסטר על עיניו של ג'נוק.
ג'נוק שמט את אקדחו, ושיפשף את עיניו.
005 מיהר להרים את האקדח.
ג'נוק שטף את עיניו במים, זה צרב.
005, הצמיד את האקדח לעורפו של ג'נוק.
"מה אתה אומר עכשיו?" שאל.
"אני עדין לא מאמין." ענה.
"כדאי שתתחיל." איים.
לפתע עורו החיוור של ג'נוק, התכלחל.
נוזל כחול שקוף, נזל מעורפו, על אקדחו של 005.
לועו של האקדח נסתם.
ג'נוק שלף ממעילו את הקלצ'ניקוב...
המשך יבא...
תגובות
זאת אומרת נמחק לי.
" היא הביטה על המנעול, וזה התפוצץ ונפל על הרצפה.