יצירות של JUNEN

פרק ה'

רותי אלון לחצה על הדוושה בעדינות, כאילו היתה זו כוס זכוכית. היא החלה לצאת מהחניון באיטיות, דפיקות על החלון הקפיצו אותה.
זה היה אפי, הוא סימן לה לפתוח את החלון.
רותי פתחה בעצבים את החלון, "מה עכשיו?" שאלה בכעס.
"אימא, אין לך לאן ללכת." אמר אפי והוריד את עיניו.
"אפי, אולי תסביר יותר?" שאלה בקוצר רוח.
"הבית התפוצץ." אמר בהשלמה.
רותי נראתה כלפי חוץ רגועה, אך בתוך

פרק ג'

אפי יצא מהבית-כנסת, הוא הרגיש סיפוק עצום, התפילה הראשונה שלו עברה בשלום.
בדרך כלל בשעות האלו, כשהרוח הלילית הייתה מקררת את פניו, היה מוציא סיגריה מרלבורו אדום ומעשן להנאתו.
אבל רוחניות געשה בקרבו אחרי התפילה והוא לא ניסה לגשש אחר הסיגריות.
יד כבדה הונחה לפתע על כתפו, "אפי." הוא הסתובב במהירות והזיז את ידו של המניח.
המניח היה יעקב לנדסמן, אברך ניסה כל ימי ילדותו להחזיר

פרק ב '

14, 15, 16, 17, 18, "קומה שמונה-עשרה, קומת משרדים." הכריז קול מתכתי.
ג'ק פסע על השטיח האדום, משרדי הסי.איי.אי היו מכובדים במיוחד.
"היי ג'ק." קרא חברו למשרד.
ג'ק לא השיב לו, הוא המשיך לכיוון משרדו שהיה בסוף הקומה.
הוא נכנס למשרד שלו, "ג'ק?" הוא עצר במקומו והסתובב אל מזכירתו, "כן ריקי."
"נזכרת לחזור, רצית שאני יפגיש אותך עם המפקד, למה?"
" את רוצה לדעת?" ג'ק נשען

יום חמישי ער"ח אדר ב'.
אליך יומני היקר, אני יכול לגלות הכל, אני לא חושש שתגלה לעוד מישהו.
נכון שאני כבר בן 15 ולא קטן, אבל אני לא מצליח להתגמל ממך, היום המשטרה הודיעה על כוננות מספר אחד בירושלים, אבל לקרית-משה הם לא יגיעו אז אני לא חושש.אניאוהב ללמוד, אני אומר לך את זה רק עכשיו אחרי שלמדתי כבר הרבה זמן בישיבה, אני פשוט אוהב לשבת מול גמרא ולנסות להבין את הוויותיהם של אביי ורבא.
אני אוהב

צולם בערב שבת קודש של פרשת יתרו.

פרק ז'
005 זינק על האקדח, הוא תפס אותו בשני ידיו והעיפו מהמרפסת הפתוחה.
במהלך זה פתח 005 את גופו למכה, הבריון הבלונדיני הרים אגרוף הישר לפרצופו של 005.
הבלונדיני קפץ מהמרפסת ישר לגינה שלא הייתה רחוקה.
005 השתטח על הרצפה , דם החל לרדת מאפו השבור. הסוכנים ששמעו רעש הגיעו לחדר בזה אחר זה.
הם החלו לטפל באפו, והשכיבו אותו על המיטה בחדרו, הוא היה מעורפל חושים.
העינים האכזריות של הבלונדיני

פרק ד'
ביתו של ג'ורג' ווידר היה בולט בכפר ברסון הקטן, מפני גודלו של הבית המפואר לעומת הבתים האחרים, הדלים.
הכפר ברסון היה כפר שקט, מרחק נסיעה של חצי שעה נסיעה מהעיר הגדולה שיקגו.
הכפר עצמו היה דומה לכל כפר טיפוסי אחר. חוץ מהבית ההענק שבלט בגודלו.
הבית היה רחוק מכל שאר בתי הכפר, ובלי הזמנה אף אחד לא היה מעיז להכנס לשעריו.
ג'ורג' ווידר היה מנהל חווה טיפוסית בכפר. אך זה לא היה מקור

אורות כחול ואדום, ריצדו על כל הקירות של המסעדה "מסדעת הברברים". השוטרים הקיפו את המסעדה והתכוננו לפרוץ פנימה,
המפקד ברוס עמד עם נשק שלוף, הוא היה אמור לתת את ההוראה לפרוץ פנימה.אך הוא התמהמה,מפני שהוא פחד....
חצי שעה קודם: הם אכלו ואכלו, לפתע נגש אליהם אדם חיוור רזה וצנום עם שיער לבן,הוא התקרב לעבר שניהם, בחורים צעירים
שאכלו בקול, ודברו בפאלפונים שלהם בקולי קולות, וביקש מהם להיות בשקט,

פרק ד '

אפי נכנס לביתו בלי לומר שלום, הוא ישר נגש לחדר שלו.
"חייבים לארוז." אמר לעצמו.
"אפי?" שמע את קול אמו מהמטבח, היא הכינה אוכל.
"כן אימא." החזיר לה.
"ארז טוען שהוא ראה צלפים משקיפים לנו על הבית, אתה ראית?" ארז השכן, עובד במוסד, או יותר נכון לשעבר, הוא לא ממש פעיל.
הוא היה חברו של אפי במוסד כמה חודשים.
וגם שהוא חברו הטוב מילדות, חובב בלשות.
הוא הכניס חולצת

פרק א'




אפרים נכנס לבית-כנסת "נר-לציון", ונישק את המזוזה, אחר כך החזיק בכיפתו להיוודע האם היא שם.
הוא נגש לבער ארון הספרים, הוא הרגיש איך שעשרות עיניים נעוצות בו, 'תפסיקו להסתכל עלי, סך הכול חזרתי בתשובה.' הוא הוריד את ראשו והוציא סידור "תפלת כל-פה" ונגש לספסל האחרון.
הוא הרגיש שהעיניים לא עוזבות אותו.
הספסל היה ריק, הוא נכנס ולפני שהתיישב פזל על הבית-כנסת.
שני

מונולוג
השמש עמדה במרכז השמים, והקרינה חום על הרי קבול האפגניסטנים.
הקסדות הירוקות, הגינו על החיילים מפני עוצמתה של השמש.
"עמדו דום" הפקודה נשמעה וכבר עשרים וחמישה זוגות רגלים נצמדו כאחת.
"הצמד נשק" צעק המפקד אחמוד אבו-עלי, החיילים הצמידו את הקלצ'ניקובים שלהם לגופם, ותמכו בו, בידיהם.
"דרוך נשק" צעק בקול ניחר, הרעש של הדירוך התהדהד בהרים הגדולים.
"אללה אכבר" צעק המפקד והניף

8:30
אריאל סגר את הגמרא ונשק לה. הוא קם מהכסא והלך לכיוון הדלת,מתרגש מהמסיבת הפורים בבית. היום בלילה יחול ראש חודש אדר ב', ועוד שבועיים כמובן, פורים. משפחתו תכננה לעשות מסיבה קטנה בראש חודש.
כשעמד בפתח נזכר שהמגיד-שיעור אמר שהמאירי בספרו "בית הבחירה" חולק על מה שאמרו בריטב"א , הוא חזר על עקבותיו, הוא היה נחוש בדעתו לעיין בספר של המאירי בעצמו...
8:40
אריאל יצא מ"הישיבה לצעירים" לכיוון

פרק י"א
שניהם הלכו בדממה, שהעיקה על אחד מהם.
הוא קצת חשש, קצת.
זה היה ג'ים, בנו של 005. והנסיך מנורפיוס.
ג'ים לא כל כך האמין לו, אמא לימדה לא לדבר עם זרים, אבל מצד שני, הזקן נראה איש טוב.
הנסיך שם לב לחששות שהעיקו על בן העשר, והוא רצה שהוא קצת ישמח, הוא רצה שהוא יבא איתו, לכוכב.
" מה קרה ? " שאל את הילד, " מה מפחיד אותך? " פניו של הילד נראו לפתע מאד מופחדות.
" ש.ש...ם."

פרק ט

היא הביטה מולה, חוששת האם להכנס.
דלת הפלדה, הייתה נעולה. עשרות פעמים התלבטה האם להכנס, היום החליטה החלטה.
היא הביטה על המנעול, לפתע המנעול החל לעלות עשן, ואז התפוצץ, בקול רעש קולני.
השלט, "חדר עינוים", היה שבור לשנים על הרצפה.
היא נכנסה לחדר, 'אני חייבת לגלות!' צעקה על עצמה, כשחששה להיכנס.
היא פסעה בדממה, בין המדפים הגדושים ב- צבתות, אולרים, ברגים, ועוד כמה.
לאחר

כוכב נורפיוס
המלך ארטיקר פלוקר טימפוק השני, ישב בכסאו, שירש ממלכיו הקודמים בכוכב.שהיה בשווי שאי אפשר לאמדו.
"בני, בני" קרא בקול יבש, הוא הרגיש צמא, הוא הביט על הפעמון הזהוב שהיה תלוי לצדו, וזו צלצלה מעצמה.
"מימה" * קרא. ומיד נכנסה משרתת גבוה, עם חצאית צהובה מעופפת, ובידה החזיקה מגש כסף ועליו היה גביע זהוב
* כמו מים. רק מקור אחר.
משובץ ביהלומים מסוג נדיר, ובתוכו היה מים כחולים

פרק ג'
מכשיר הקשר של המאבטח ג'ים, התעורר לחיים.
"013, 013, שומע?"הקול נשמע בהול."כן" ענה המאבטח ששמח שסוף סוף זז משהו .
"גש בדחיפות לחדר סנוקר מספר 13 עכשיו! יש שם מהומות רצניות."
המאבטח רץ במהירות לאגף ג', קומה שלוש.
הקזינו היה מחולק לשלושה חלקים:
1) הימורים- קלפים.
2) שש-בש שחמט דמקה וכ'ו.
3) וסנוקר.
הוא רץ עד סוף המסדרון שלף את נשקו, ופרץ בתנופה לתוך החדר וצעק:

t

את האמת ש...

פרק י"ב
ג'נוק הופתע מקצת, לשמוע את קולה של אמו, בארץ." אמא ? " הוא הסתובב לאט לאט, עיניו נעצרו בבחורה גבוהה, מופחדת, שעמדה מולו, בפתח הדלת." מי את ? " שאל אותה, היא מצאה חן בעיניו." ג'נוק, איפה הנימוסים שלימדתי אותך? " נזפה בו.ג'נוק בלע את רוקו, הוא שנא את הנזיפות של אמו." ועכשיו ג'ונקלה תוריד את הרובה, מאחיך." עיניה ירו גיצים." אמא, מה קרה לעיניים שלך? " מלמל תוך שהוא מוריד את הרובה." כמו שהיו

פרק י'
עינייה של בגנלד, רפרפו אל ההודעה, אך לפתע קפאו.
היה כתוב בהודעה השלישית:
' גברת. אמו של ג'נוק. כוכב נורפיוס.'
זה היה הכותרת. היא המשיכה לקרוא.
' את מתבקשת לבוא אלינו, במהירות האפשרית.
אם לא, בנך, ג'נוק, ימות.
יש לך שני בנים אצלנו.

ג'ון.ראש ה-F.B.I.הסוכנות החשאית הפרדלית. בארה"ב.
נ.ב.כשאת מגיעה, תתקשרי למספר זה 28614507 .זה מגיע אלינו. תשמרי קשר.

פרק ח'
005 ציפה במתח לדבריו של ג'ון.
" שאלתי אותו: 'יש לך מכשיר לוויני, שמחבר בינך לבין כוכבך ? " .
הוא הביט בי בעיני עגל :"כן." ענה, וחיכה לבאות.
' אני חייב לדבר עם אמא שלך ' אמרתי לו.
הוא הסתכל עלי כאילו נפלתי מהירח (אצלם זה יותר רחוק.) וגיחך.
הבנתי שבלי לרמות זה לא יעבוד. לכן רימתי: ' אמא שלך בסכנה.' צעקתי. ' הם שלחו אותך לפה בשביל שהם יהרגו את אמא שלך, כשאתה לא נמצא.' הייתי

פרק ה'
005 יצא מרכבו,וטרק את הדלת,הוא נכנס לחדר המעליות של החניון, לאחר שהשומר הצדיע לו.
הוא הזמין את המעלית, וזו לא התבוששה לבוא.
הוא נכנס למעלית ולחץ על הקומה השניה, של הפנטגון.
הדלת נפתחה אוטומטית והוא פסע לעבר משרדו.הוא התקרב לעבר משרדו, שהיה אחרי משרדו של הבוס שלו.
"רק שלא יקרא לי" קווה 005, אך תקוותיו היו לשוא,"דן,גש למשרדי" נשמע ציווי מהמשרד המפואר.
דן או בשמו הקודי שלו

פרק ב'
הם פרצו למסעדה, עשרות שוטרים, וברוס המפקד בראשם.
מה שנגלה לעיניהם גרם להם כמעט לנסוג לאחור, הנברשת הגדולה שהייתה "שם דבר" במסעדה היתה מנופצת לרסיסים,
זכוכיות היו מפוזרות לכל עבר, הבשר נראה היה כנתלה על הקיר, צלחות וכוסות כלא היו,
והאנשים שהסתתרו מאחורי שברי הכסאות והשולחנות גרמו לשוטרים להרגשה של חוסר יכולת, היה נראה כאילו טיל לכוון שדרות התבלבל..,אך בית הקברות המדומה שהתגלה