פרק ב '
14, 15, 16, 17, 18, "קומה שמונה-עשרה, קומת משרדים." הכריז קול מתכתי.
ג'ק פסע על השטיח האדום, משרדי הסי.איי.אי היו מכובדים במיוחד.
"היי ג'ק." קרא חברו למשרד.
ג'ק לא השיב לו, הוא המשיך לכיוון משרדו שהיה בסוף הקומה.
הוא נכנס למשרד שלו, "ג'ק?" הוא עצר במקומו והסתובב אל מזכירתו, "כן ריקי."
"נזכרת לחזור, רצית שאני יפגיש אותך עם המפקד, למה?"
" את רוצה לדעת?" ג'ק נשען על המשקוף שמבדיל בין משרדו לפינה של מזכירתו.
"כן" ענתה.
"אני רוצה להת..." הוא בלע את רוקו בכבדות.
"מה?" שאלה מבולבלת.
"להתפטר." צעק, עשרות ראשים הציצו בחרדה מבין המשרדים.
ריקי כיסתה את פיה בידה."למה?" שאלה. "בגלל מותו של חברך?"
ג'ק העביר את ידו על בלוריתו.
"ג'ק, אם אני כבר מדברת על חבר שלך, ההורים המודאגים שלו, מסרבים להאמין שבנם מת."
"תגידי לי? אני כשראיתי את חברי הטוב רף לזירה, ודקה אחר כך אני רואה חמש טנקים מתקרבים וצ'ארלי לא עולה, אין לי שום צד לחשוש שחברי הוא בין החיים." ג'ק גמר את נאומו, הוא נשם עמוק ושאל, "ריקי, מה עם הבוס?"
"אה כן," היא הייתה בהלם מהתפרצותו של המנהל שלה "מתי שתרצה הוא יקבל אותך. אה ג'ק."
"כן."
"אתה רציני?"
"לגבי מה?"
"לגבי שאתה רוצה להתפטר?!"
ג'ק הביט במזכירתו, הוא עבד איתה כמה שנים טובות, היא הייתה האישה הכי נאמנה לו מכל העבודה המתוסבכת הזאת.
"כן." ענה והלך לעבר המעליות.
"ג'ק?" קראה ריקי, ג'ק הזמין את המעלית, היא צעקה לו מרחוק.
"מה לגבי ההורים של צ'ארלי, מה לומר להם?"
"שבנם מת." ענה שכבר רגלו דרכה על רצפת המתכת של המעלית.
ריקי ראתה אותו נעלם במעלית, רק אז הרימה את הטלפון מהשפופרת...
מדינת וירג'יניה הייתה הומה אדם, מכוניות צפרו בעוז, מוניות העלו בני אדם והורידו, אנשים צעקו בבליל שפות, רמזורים התחלפו, כלבים נבחו, חתולים יללו.
אל תוך הרעש נחת ג'ק, הוא יצא מהמעלית שרק עכשיו סיימה לרדת שש-עשרה קומות.
הוא יצא מהבניין ונגש לחניון.
כאשר ראה נהגו שמפקדו יוצא, רץ למכונית הלינקולן של ג'ק ונכנס לתוכה.
כשהתיישב, ג'ק נכנס למושב לצידו.
"לאן?" שאל הנהג.
"למטה הראשי." ענה ג'ק, וחגר את החגורה הבטיחותית.
המכונית עצרה ממול המבנה המפואר הנגלי.
ג'ק עבר בין שורות הפרחים ונכנס למבנה, לנגלי.
ג'ק צעד על השטיח הפרסי היוקרתי והרגיש שהוא בתוך הארמון של מלכת אנגליה.
סוכן עם חליפה שחורה,משקפים כהות, ואוזנייה משתלשלת מאוזנו.
הוא בדק את גופו אם גלאי מתכתי. המכשיר צפצף כאשר הגיע לחגורה של ג'ק, הסוכן הרים עיניים שואלות כלפי ג'ק.
"אקדח. יש לי תעודה." הוא הוציא את ארנקו ושלף משם את תעודת הזהות שלו.
הסוכן עיין בצעודה והצדיע ביראת כבוד.
"למה לא אמרת קודם?" שאל במבטא איטלקי.
ג'ק לקח את התעודה מידיו והכניס לארנק.
הסוכן ליווה אותו אל עבר מעלית מפוארת.
המעלית עלתה קומה, חיילים פתחו להם שערים מזהב, הם יצאו מהמעלית.
ג'ק צעד על השטיח האדום, נעליו נבלעו בתוכו.
הוא הביט סביבו, תמונות מטובי האמנים נתלו על הקיר, יצירות של הנגנים הטובים ביותר, נשמעו ברקע, עגלות זהב התגלגלו על השטיח אל עבר סוכני הביון הראשיים.
הסוכן ליווה אותו עד דלת מעץ ברזילאי חומה, "עד כאן אני מורשה, מכאן והילך אתה הולך לבד, תילך תמיד ישר, בהצלחה." אמר הסוכן וחזר על עקבותיו.
ג'ק פתח בהיסוס את הדלת היקרה, שני סוכנים חסונים שהכירו אותו, הצדיעו לו ביראת כבוד.
סוכן שחור פנים, נעמד מולו, "תוריד כאן את הנשק שלך." אמר בקול כבד.
ג'ק הוציא את המחסנית, את האקדח השאיר אצלו, "זה יקר." הודיע לסוכן ההר אדם.
הסוכן נתן לו לעבור בחוסר רצון.
ג'ק נעמד מול דלת יפה מקודמה ונקש קלות על הדלת.
"יבוא." נשמע מעם הפתח.
ג'ק לחץ על הידית ונכנס למשרדו של ראש הסי.איי.אי.
פורטר גוס ראש הסוכנות, עישן סיגר קובני יוקרתי.
"אה ג'ק," הוא קם מהכורסא שעליו ישב, ולחץ בחמימות את ידו של ג'ק."אני פשוט באמצע, אתה יודע, אני מדבר עם ראשי הסוכנים שנמצאים במלחמה בעירק, אבל בשבילך אני עושה הכול. אולי תצאו לכמה דקות?" שני הסוכנים יצאו מהחדר בחרי אף.
"במה העניין?" שאל ראש הסי.איי.אי.
"המפקד יודע, אם כל העניין שחבר אחד שלי מת, והשני נפצע וחזר לארצו." פתח ג'ק.
"כן, אני יודע, לצערי, אפי וצ'ארלי שני סוכנים מעולים." פלט הראש בצער.
"כן, אז אני חושב שעלי להתפטר." 'ק הוריד את עיניו.
"לא,ולא ולא. אין שום סיכוי, ג'ק." פניו השמנמנות של הראש נהיו אדמדמות.
"אבל."
"לא בלי שום אבל, אתה הסוכן הכי טוב שיש לי כאן, ואתה לא עוזב את העבודה הזאת, מובן?" הראש היה עצבני מאד.
ג'ק פנה ליציאה.
"חכה," צעק המפקד, "אם אתה לא רוצה את העבודה הזאת, יש לי משרה פנויה עבורך, שומר-ראש, מה דעתך? הא, מה דעתך?"
"של מי, שומר ראש?" שאל ג'ק.
"שמעתי שמזכירת המדינה, קונדוליסה רייס מחפשת עוד שומרי ראש, רוצה?"
ג'ק הנהן תשובה לא מחייבת.
"טוב, אני ידבר איתה, יש לך הרבה מסמכים על השולחן שלך, לך תעבוד עליהם." הוא התיישב על הכורסא, הכורסא השמיע קול של חוסר אונים, תחת כרסו של היושב עליה.
ג'ק יצא מהמשרד בחוסר רצון, הוא נכנס למעלית המלווה הגיע קצת באיחור.
כשעמד בחוץ, לא ידע מה הולך לקרות לו עוד כמה שניות...
הוא נגש לרכב שלו שחנה בצד המדרכה.
הוא נכנס לרכב, הנהג היה חיוור, הוא לא ידע למה. "סע." אמר ג'ק וחגר את החגורה.
ג'ק הרגיש לפתע קור מתכתי נוגע בעורפו, "אל תסתובב אחורה, ואל תעשה שטויות. ג'ק אתה לא יודע עם מי אתה מתעסק, הי אתה." צעק אל הנהג, "סע לאן שאומר לך." הנהג התניע את המכונית ונסע לאט בכביש ההומה.
"קח אותנו לרובע האנגלי." הנהג רעד מפחד, הוא לא ידע אם יש כזה דבר, אך נסע בשתיקה לאיזה רחוב שהכיר.
"ג'ק, יש לי שאלה לשאול אותך." אמר האיש עם האקדח.
"קודם תזדהה." אמר ג'ק ללא שמץ של פחד.
"אני השואל, אך לנימוס קוראים לי הנרי."
"מה אתה רוצה ממני." שאל ג'ק.
"אתה גרמת למותו של צ'ארלי, נכון?"
"לא, הוא היה אמור לחזור." ג'ק תמיד חשב על התירוץ הזה.
ניידת משטרה התקרבה לעברם, הנהג הספיק לקרוא להם, ללא שהנרי ישים לב.
"כלב." צעק הנרי, הוא ירה...
זגוגיות נופצו, הוא לא יודע אם הוא פגע בו, כי אין לו שום כאבים, הוא ראה דם.
הוא ראה את הניידת עוצרת והשוטרים יוצאים ממנה עם אקדחים שלופים.
ג'ק יצא מהרכב ושלף את אקדחו, הוא הספיק לראות את הנרי קופץ למים, הם חנו על גשר.
ג'ק כיוון את אקדחו לראשו של הנרי, ולחץ על ההדק, הקליק נשמע אך שום כדור לא נפלט ממנו, הוא נזכר אין לו מחסנית, הוא שכח אותו במטה הסי.איי.אי., הוא ראה את הנרי בורח, "אבוד" פלט לעצמו. לזה קובע : הנקמה 1.
תגובות
גם אני כותבת סיפורים..אבל אף פעם לא מקבלים אותם בגלל הפסיקים..כזה באסה..
ממש סיפור יפה ומותח..רוצה לדעת את ההמשך!!!
תודה, הנרי
מדהים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
"ג'ק עבר בין שורות הפרחים ונכנס למבנה, לנגלי.
ג'ק צעד על השטיח הפרסי היוקרתי והרגיש שהוא בתוך הארמון של מלכת אנגליה."
למה זה לא כתוב בשורה אחת? זה היה יכול לזרום יותר אם היה כתוב-
ג'ק עבר בין שורות הפרחים ונכנס למבנה, הוא צעד על השטיח.....
מקווה שאני מצליחה להסביר את עצמי...