פרק ד '
אפי נכנס לביתו בלי לומר שלום, הוא ישר נגש לחדר שלו.
"חייבים לארוז." אמר לעצמו.
"אפי?" שמע את קול אמו מהמטבח, היא הכינה אוכל.
"כן אימא." החזיר לה.
"ארז טוען שהוא ראה צלפים משקיפים לנו על הבית, אתה ראית?" ארז השכן, עובד במוסד, או יותר נכון לשעבר, הוא לא ממש פעיל.
הוא היה חברו של אפי במוסד כמה חודשים.
וגם שהוא חברו הטוב מילדות, חובב בלשות.
הוא הכניס חולצת טריקו למזוודה, "כן,אימא." ענה לה.
"אפי, מה הפעם?" שאלה בלי שמץ של בהלה, היא רגילה לדברים האלו.
הוא הכניס חולצה לבנה, הוא יצטרך לו.
"אפי?" שאלה אמו שוב.
"מה את רוצה?" שאל אותה בקוצר רוח.
"מי הם?" רותי אלון לא אהבה את המשחקים האלו.
"לא יודע, לא משנה אימא." הוא הכניס נשק שנשאר לו, כסף ועוד כמה דברים נחוצים.
"אתה בא לאכול?" שאלה אותו.
"כן." הוא סגר את הריצ'רץ והלך למטבח.
הריח של העוף האפוי ובתוספת תפוח-אדמה, הזכיר לו שהוא רעב.
"רגע אימא." אמר לה, הוא רץ לחדר, האקדח שגנב מהאיש ברחוב, הארי, נשאר אצלו, הוא החביא אותו.
לפני שחזר למטבח, הציץ לרגע במראה, לחרדתו גילה שהכיפה שלו עדיין חבושה עליו מהבית-כנסת.
הוא הכניס אותו לכיס, הוא בטוח שאימא שלו ראתה את הכיפה.
אפי נכנס למטבח, אחיו הקטן, דני, ישב מימנו, שרית משמאלו ואמא שלו בראש.
הוא התיישב, לקח את המזלג ותקע בתפוח אדמה, הוא קירב לפה, ובירך בלחש "ברוך אתה ה' בורא פרי אדמה."זה היה חם, אפי בלע אותו בשלמות ושאל, "איפה אבא?"
אימא שלו נראתה נסערת, אבל הצליחה לשמור בתוכה את התפרצות.
דני ושרית נעצו בו מבטים של אשמה.
"מה קרה?" שאל בבהלה.
רותי לא יכלה לשמור בתוכה את הכעס והתפרצה עליו, "הכול בגללך, אבא עכשיו בבית-חולים, הוא קיבל התקף לב כאשר שמע שהבן השני שלו, החל להתפלל." היא עמדה וצעקה בכול כוחה, "אל תנסה להתחמק ראיתי את הכיפה."
אפי כאילו לא שמע את צעקותיה האחרונות, שאל אותה, "מה עם אבא?"
"דוד איתו, אל תעיז ללכת אליו, כשהוא יראה אותך, הוא יקבל שבץ. אתה לא מכיר את הדבר 'כיבוד הורים', זה כתוב בתנ"ך איך אתה מעיז, ועוד שאנשים עם צלפים עומדים על בתינו ובתוך חצי דקה הם יכולים להפוך אותנו למתים." מעיניה של רותי זלגו דמעות.
אפי לא הצליח לשאת את זה עוד, הוא הלך לחדר ונשכב על המטה, שום דמעה לא ירדה מעיניו הקשוחות.
'אימא שלי חושבת שאני עדין אפי הקטן.' לפתע זינק ממיטתו ולקח בידו את המזוודה, הוא רץ למטבח, "אנחנו זזים." אמר.
"מה?" שאלו בני משפחתו כאחת.
"עוד רגע הצלפים יחזרו ויהרגו את כולנו, חייבים לזוז."
אף אחד לא מש ממקומו.
"דני, אתה בא?" אחיו בן השמונה קם, וחיבק בחוזקה את אפי, "אתה מבטיח שלא תעזוב אותנו יותר, נכון?" אפי חיבק את אחיו, "בלי נדר." לחש.
שרית קמה ממקומה, "אני הולכת לארוז." אמרה והלכה לחדרה.
"לך גם אתה דני, תארוז. אימא מה איתך?" שאל אותה.
רותי קמה ממקומה "למזלך, אני סומכת עליך הפעם." היא הלכה לכיוון החדר שלה, "לאן הולכים?" שאלה אותו, "מלון באזור."
"שרתון פלאזמה?"
"שיהיה." ענה לה אפי.
***
אפי גלל את התפילין החדשות והכניס אותם לנרתיק.
הוא לקח את הנרתיק בידיו ותחב אותם לבית השחי.
הוא הזמין את המעלית אחרי כמה שניות הגיע אחת המעליות, הוא לחץ על קומה 20 , שתיים לפני האחרונה.
'המעלית המהירה הגיעה למחוז חפצה ואפי יצא ממנה בגלי שמחה' פיזם לעצמו אפי שיר שהלחין.
הוא טחב את המפתח למנעול ונכנס, דני ישב בחדר שלו וצפה בטלוויזיה.
"היי." אמר דני.
אפי התיישב על מיטתו ופתח את הרדיו:
טוט...טוט...טוווווט.
"השעה שמונה והנה החדשות.
היום בבוקר בשעה חמש, התפוצץ בית-מגורים ברחוב רולונסקי, המשפחה היא משפחת אלון, שאביה מאושפז בבית חולים הדסה עין-כרם.
כוחות ההצלה שהגיעו למקום, מדווחים שלא מצאו בינתיים נפגעים.
כוחות הכיבוי אש שהשתלטו על השריפה, מודעים שזה היה פצצה קטלנית ויתכן שזה היה ביסמות.
מבית הממשלה לא נמסר הודעה בעניין, אפילו שבטוח שזה היה גורם חיצוני.
הראשונים שהגיעו למקום, היו מאבטחי משרד הממשלה, שגרים רחוב סמוך לאירוע.
אחד המאבטחים זיהה אדם בורח, והנה הוא כאן איתנו, הצלחנו להשיג אותו.
רפי גולן תספר לנו את קורות האירוע."
"אה... הגעתי למקום מהראשונים והא... ראיתי אדם חשוד מנסה לברוח. אני מייד יריתי בו, אבל האיש המשיך לברוח, אז רצתי אחריו, אבל פתאום הוא השתטח והוציא רובה והתחיל לירות עלי, מייד בלי היסוס יריתי בו ואז הוא מת, ראיתי עוד אחד בורח, אבל הוא היה רחוק מדי."
"תוכל לומר לנו, אפי, מה מצאתם עליו?"
"שום דבר שאני יכול לגלות, מה שכן שהוא ממוצא אנגלי."
"תודה לך אפי, והנה התחזית:" אפי סגר את המכשיר, הוא ידע שזה יקרה, יש להם הצתה מאוחרת לאנגלים האלו, אבל עדין התהדהד במוחו המילים ששמע אמש.
הוא יצא מהחדר והלך למעלית, הוא ירד מטה וצעד לחדר אוכל.
הוא מצא ללא קושי את אמו ואחותו.
הוא התיישב לידם, אפי התלבט האם לספר להם או לא.
הוא החליט לגלות לאחותו בת השמונה עשרה.
הוא הזמין טוסט, והלך כאילו ליטול ידיים, הוא נגש לאחד המלצרים, "אפשר דף?" שאל.
המלצר הוציא מאחד הארונות דף קטן, בליווי מבט מוזר, "עט?" המלצר הוציא מדש חולצתו עט פרקר.
אפי שרבט על הפתק: "שרית, נפגש בחדר. דחוף!!!" הוא התיישב על הכסא, אמו הביטה בו כאילו ראתהו לראשונה.
"היי אימא, בוקר טוב." הוא העביר בזהירות את הפתק לאחותו.
"בוקר טוב אפי, איפה הייתה?" שאלה אותו רותי, אימא שלו.
שרית הביטה בו במבט שואל, אפי רימז לה בעיניים שתשתוק ותקרא.
"בבית-הכנסת." הוא לא חשב מה הוא עונה, הוא תפס את עצמו קצת מאוחר.
"הו יופי, יש לי שני ילדים דתיים בבית." אמרה בציניות.
שרית קמה לפתע, אפי הבין שהיא הבינה את המסר.
מלצר הגיע והוריד את הטוסט על הולחן, אפי הלך ליטול ידיים.
הוא נגב את ידיו והתיישב מול אימא שלו.
אחרי שבלע כזית, שאל את אמו "מה רצית"
"תספר לי הכול."
אפי מחוסר ברירה סיפר לה בקיצור את כל הסיפור, מאז המלחמה וסיפר לה על הארי שהתקיף אותו.
"אז מה יש לך לעשות?"
"אני הופך לחרדי..."
"מה?" הכוס מיץ שבידה נפל על הרצפה ונשבר לרסיסים.
"אני חייב, אני יגדל זקן, ילבש כובע וחליפה ולא יזהו אותי."
" עם זה מה שאתה רוצה וחושב, תעשה כטוב בעיניך, אני הולכת הביתה, שחכתי שם משהו..."
אפי לא הספיק לעצור בעדה, היא יצאה מהמלון...
ולזה קובע- הקרע
המשך יבוא אי"ה...
תגובות
זה פשוט יפה!!!!!!
תגיד לא נמאס לך לשבת ולקרוא כל הזמן שזה מדהים?????????..............
יש בעיה, כל התייקיה שלי במחשב הפרטי נמחק, כתבתי הרבה מפרק ה' וזה נמחק (גם נקמת הירושימה)
בעז"ה אני ימשיך.
בסיפורים בהמשכים יש לך יותר קוראים ממגיבים. ככה זה תמיד
צחקן
(הנעלם,נקמת הירושימה והחוט המשולש?)
אני לא יודע איך לשלוח תמונות מצולמות האם אתה יכול להסביר לי
תודה
גולני