פרק ג'
אפי יצא מהבית-כנסת, הוא הרגיש סיפוק עצום, התפילה הראשונה שלו עברה בשלום.
בדרך כלל בשעות האלו, כשהרוח הלילית הייתה מקררת את פניו, היה מוציא סיגריה מרלבורו אדום ומעשן להנאתו.
אבל רוחניות געשה בקרבו אחרי התפילה והוא לא ניסה לגשש אחר הסיגריות.
יד כבדה הונחה לפתע על כתפו, "אפי." הוא הסתובב במהירות והזיז את ידו של המניח.
המניח היה יעקב לנדסמן, אברך ניסה כל ימי ילדותו להחזיר אותו בתשובה ללא שמץ הצלחה.
פשוט יעקב הצליח להחזיר את אחיו דוד, בתשובה.
"תרגיע," צחק יעקב, "אפי, ידעתי שתחזור בסוף למקורות, אני זוכר, כשהיית קטן בן שמונה בערך, נכנס פעם לבית-כנסת, הזה, כאן." הצביע יעקב על הבית הכנסת שממנו יעקב התפלל, "וראית את כולם מוצאים סידורים, גם אתה נגשת לארון והוצאת סידור, אז אני נגשתי אליך ואמרתי לך שאתה חייב גם כן סידור, אתה לבשת את הכיפה בשמחה, ואז כמעט התיישבת על הספסל ופתאום אבא שלך נכנס לבית כנסת בסערה, הוציא אותך בכוח, את השאר אתה בטח זוכר, הא? "
חיוך מריר עלה על פניו של אפי, הוא לא שכח ולא ישכח את המכות שהפליא בו אביו, מאז הוא לא התקרב לרדיוס של הבית כנסת.
"מה שלום ההורים?" שאל יעקב.
"מצוין. אה... ברוך השם." אפי למד לומר את זה בערכים.
חיוך רחב עלה על פניו השמנמנות של יעקב, "טוב, תמסור להם ד"ש בסדר?"
אפי הנהן לחיוב, פניו של אפי היו קודרות.
"מדוע פניך אינם כתמול שלשום? " שאל יעקב.
"הרב, זה עניין אישי." אמר אפי.
"אפי, אני יכול עזור לך במשהו?" יעקב ידע שמשהו רובץ עליו.
"טוב, כשהייתי במלחמה האחרונה, בפקיסטן, חברי האנגלי מת." אפי הוריד את ראשו.
"איך?" שאל יעקב.
"חברי ג'ק, המפקד. פקד עליו ללכת לזירה ומאז לא ראינו אותו." אמר אפי
"ומניין לך שהוא מת?" שאל יעקב בתמימות.
"הרב, אם היית במקומי, גם אתה היית בטוח בכך, דקה אחרי שהוא נשלח, ראינו טנקים מתקרבים ואפילו הם ירו עלינו, ואיך הוא יישאר חי אם עזבנו בלעדיו והפקרנו אותו לשוחרי טרף."
"אפי, אתה יודע שיש סוגיה של עגונות, אתה יודע מה זה?" שאל יעקב.
"לא?" ענה אפי.
"בא אני אספר לך, סתם ככה זה העבודה שלי, יש בעלים שפשוט עוזבים את נשותיהם בארץ לטובת החופש, יש כאלו שנוסעים לנפל, יש להודו בקיצור, לכל מקום שאפשר רחוק מהבית.
ויש איסור מהתורה של 'אשת-איש' שלאישה יש איסור להינשא לעוד בעל, חוץ עם הבעל נותן לה גט או שהוא בטוח מת.
אני הולך לפעמים להודו כדי להתחנן לבעל להוציא גט לאשתו, כדי שיתאפשר לה להתחתן עם עוד בעל.
ואיך אפשר לוודאות שהוא מת? אפילו הדי.איי.אן הרבנים לא התירו להשתמש איתו לוודאות שהבעל מת.
אז איך אפשר להתירה עם נודע שהוא מת? עם ראו שני עדים איך שהוא מת, רק אז יכולה האישה להתחתן עם עוד בעל.
ואתם לא ראיתם את חברכם האנגלי מת, רק ראיתם כמה טנקים באים."
"הרב, אבל לפי ההיגיון, הרב יודע את הפיגועים שהערבים עושים, הרב חושב שהם ישאירו אותו חי?"
"אפי, העולם כולו מלא בשקרים אפלים."
'שקרים אפלים' המילים הדהודו במוחו.
יעקב פנה ללכת כשאפי שאל אותו, "יעקב, אולי תלמד אותי קצת דברים?"
"רעיון, רעיון." אמר והלך לכיוון ביתו.
אפי חייך בחצי לחי, סך הכול להיות 'דוס' זה לא כל כך גרוע.
אפי ראה את האופנוע שלו מרחוק, הוא החנה את האופנוע שלו בסמטה חשוכה, הוא לא סמך על פרחחי קריית משה.
הוא הגיע לסמטה, לפתע מתכת קרה הוצמדה לרקתו, "אפי, אל תעיז לזוז." נשמעה הפקודה באנגלית.
אפי לא נלחץ, הוא למד שנים בסוכנות והתאמן על קור רוח.
"אה, אז נהיית דתי?" אמר האיש.
"תשמע, אני לא יודע מה אתה רוצה ממני, ואני לא יודע איך אתה מכיר את השם שלי." אפי קימץ את אגרופיו.
"אפי, שנינו יודעים היטב על מה אנחנו מדברים, מכיר אחד בשם צ'ארלי?"
אפי בלע את רוקו, רק לא זה.
"אני מבין שכן, אפי. אז יש לי שאלה אליך, צ'ארלי מת או לא."
על לשונו של אפי עמדה המילה 'כן' אך המילים של הרב עדין נשארו במוחו, 'כל העולם מלא בשקרים אפלים'. שני היצרים של אפי נלחמו.
"אתה עונה?" קול של דריכה נשמע, האיש דרך את הנשק.
"לא." ענה אפי בשלמות.
"מה?" זעם האיש.
אפי הרגיש שהגיע הזמן המתאים, האיש הוריד את אקדחו, מילותיו של אפי הפתיעו אותו.
אפי תפס את ידו של האיש והצמיד אותו לקיר, הוא סיבב את ידו והאקדח נפל הישר לכף ידו של אפי.
"עכשיו תקשיב טוב, מה זה משנה, מי אתה?" שאל אפי, ביד אחת סיבב את ידו של האיש וביד השנייה כיוון את האקדח לקודקודו של האיש.
"אפי, לא אכפת לי שתירה בי, כשישמעו חברי שאני מת, אם רובה הצלפים שלהם ירו בכל משפחת אלון הנמצאים ברחוב רולנסקי חמש."
אפי הזיע, "שקרן." אמר אפי פיו היה מלא קצף.
"הם יהרגו קודם את אמא'לה ואז את אבא'לה ואז את שרה'לה החמודה..." מכה בעורף שיתקה את דבריו, האיש נפל מחוסר הכרה לרגליו של אפי.
"מה עשיתי." הוא התיישב על ברכיו, רעש נשמע מאחוריו, הוא כיוון את האקדח במהירות לאחוריו.
חתולה שחורה נמלטה לפח, "חתולים." פלט בזלזול הוא היה גר עם חתולים.
אפי גישש בכיסו של האיש, הוא מצא את המכשיר-קשר על החגורה, הוא הוציא אותו בזהירות, כפתור אזעקה הוצמד על המכשיר, כנראה הוא לא הספיק.
אפי ידע שהזמן הולך ואוזל, אין ברירה.
הוא לחץ על כפתור הדיבור, המכשיר התעורר לחיים.
"הלו?" פלט בלחש.
"מי זה?" נשמע מעם המכשיר.
אפי נלחץ הוא גישש במכנסיו של האיש, הוא הוציא במהירות את הארנק, הוא שלף את תעודת הזהות, ועיין בשם, יש סיכוי שהתעודה מזויפת, אבל אין זמן, על החיים ועל המוות.
"ג'ון קארי."
"החלטת להשתמש בשם המזויף שלך, הא הארי?"
הארי, זה השם.
"כן, שמע, תרדו מהם, ממשפחת אלון."
"הארי הקול שלך נהיה יותר צרצרי, מה קרה?" שאל האיש הדובר איתו.
"לא משנה, שמעת?" שאל אפי.
"לרדת? שאלת אותו?" שאל האיש מהמכשיר.
"כן."
"מה הוא ענה?"
אפי נלחץ, "שלא." ענה בזהירות.
"טוב הארי, כולנו יודעים את האמת." צחוק ליווה את קולו.
אפי שמט את המכשיר בבהלה, הם לא מנסים לנקום, ההודעה נכנסה למוחו.
'שקרים אפלים' 'כולנו יודעים את האמת' הקולות התערבבו בראשו.
הוא רכן על המכשיר, הוא היה שבור מבפנים, אין זמן, כנראה הם קלטו.
הוא רץ לרחוב הוא ראה מונית מתקרבת, הוא נפנף בידו במרץ ורץ לעברה.
המונית עצרה בחריקה.
"הו לא מצטער." הוא נזכר שיש לו אופנוע.
"'הדוסים' האלו, משוגעים." אמר הנהג בהחלטיות.
אחרי דקה הוא ראה אופנוע חדיש יוצא מהסמטא וטס במעלה הרחוב.
עכשיו הבין שאולי האיש צדק.
הקור חדר את עצמותיו של אפי, הוא נסע במהירות מופרזת לעבר ביתו.
הוא נכנס לשכונת רחביה ברעש, שיכל להעיר דוב פנדה משנתו.
אפי הגיע במהירות לרחוב שלו, הוא הספיק לראות מכונית שחורה מתרחקת.
השאלה היא האם האנשים הולכים בגללו, או שמא הם עשו את משימתם...
ולזה קובע השינוי 2
המשך יבוא אי"ה...
תגובות
אבל כיון שאני מעונין שיבינו, ביקשתי מהעורכת לעקב את השליחה.
הנרי
מצטערת להעיק...