פרק י"ב. אחרית דבר. פרק אחרון.

פרק י"ב

ג'נוק הופתע מקצת, לשמוע את קולה של אמו, בארץ.

" אמא ? " הוא הסתובב לאט לאט, עיניו נעצרו בבחורה גבוהה, מופחדת, שעמדה מולו, בפתח הדלת.

" מי את ? " שאל אותה, היא מצאה חן בעיניו.

" ג'נוק, איפה הנימוסים שלימדתי אותך? " נזפה בו.

ג'נוק בלע את רוקו, הוא שנא את הנזיפות של אמו.

" ועכשיו ג'ונקלה תוריד את הרובה, מאחיך." עיניה ירו גיצים.

" אמא, מה קרה לעיניים שלך? " מלמל תוך שהוא מוריד את הרובה.

" כמו שהיו קודם. ג'נוק." הוא שמט את הרובה, והתרווח על הכורסא, שהוצעה לאסירים העשירים.

הוא ידע מה עוללו לאמו, אך הוא היה כבר שטוף מוח.

" אמא, זה אח שלי ? " שאל בפליאה לא מוסתרת.

" או, כן." ענתה באופטימיות.

ג'נוק כבש את פניו בידיו, לפתע פרצו עשרות סוכנים לתוך החדר, והתגלגלו לבפנים.

ריצ'ל תפסה את ידו של הבוס שלה, והרימה אותו, 005 חייך לה בעייפות.

" להרים ידיים ! " זעק ראש הפלוגה.

אך ג'נוק ואמו, כבר הספיקו להעלם, תחת האהל המסתיר.

ריצ'ל שמה לב איך הם נעלמו, אך בלמה את פיה, לשאלתם של הסוכנים הנדהמים.

005 הורה לראש הפלוגה להסתלק, " זה מסודר." הסביר להם.

הסוכנים עזבו את החדר בידיים ריקות, מבולבלים.

ואז לפתע, הרימה בגנלד את האהל וצעקה: " די ! ג'נוק, נמאס לי." ג'נוק ניסה להתגונן ממנה.

" אני רוצה להיות חופשית, אם הבנים שלי." הצביעה על 005.

ג'נוק לא איבד את רוחו, " אמא. המשטרה רוצה לחסל אותי."

" כבר לא, אתה תיקח אותנו החוצה." היא תפסה בידו וביד 005.

ג'נוק תפס את ידה של ריצ'ל, המזכירה.

הם נעלמו משם, לתדהמתו של ג'ורג' שהיה אמום, מהקסמים.

הם נפלו הישר לבנין המאפיות בשיקגו.

ג'נוק היה בלי נשק, 005 היה גם כן נטול נשק, וגם בגנלד וריצ'ל.

חמשה נערים התקרבו לעברם, אחד זיהתה בגנלד, הנער שהתקיף אותה.

" או, זה את." קרא, "בדיוק חיפשתי אותך."

" איך הגעתם לכאן, לכל הרוחות." הוא היה כושי גבוה, שרתח מזעם.

ג'נוק אזר אומץ ועמד מולו, פנים אל פנים.

הכושי לא אהב את עיניו התכולות, והרים לו אגרוף, ג'נוק התכופף בשנייה האחרונה, והרים לו חבטה בבטן.

מייד תגרה מסוכנת החלה ביניהם, 005 רב מול שניים חלשים, והנער המסוכן התקרב אל הבנות.

החמישי הלך לעזור לכושי, נגד ג'נוק.

הנער שלף את הסכין המוכר, הוא צחק צחוק אכזרי.

" רוצה לראות את הזקן ? " שאל את בגנלד.

בלי לחכות לתשובה, הוא שרק מפיו שריקה ארוכה.

בפתח הופיעו שני נערים, וסחבו איתם את הנסיך המוכה.

הוא היה קשור בחבלים אדוקים.

" מי זה ? " סינן לעברה, הנער.

 בגנלד לא ענתה, הוא התקרב לעברה בצעדים מאיימים.

ג'נוק כשראה את הסכנה הנשקפת לאמו, הרים אגרוף ישר לאפו של הכושי, וסילק מעליו את השני, וזינק על הנער.

הנער בראותו את ג'נוק, מיהר להתקיפו, הוא הרים את הסכין כלפי מעלה, לגובה שזינק.

כאילו בהילוך איטי, ריצ'ל הרימה בעיטה לסכינו, והסכין עף מידו, ונתפס בידה של בגנלד, ג'נוק שכבר התכונן למיתתו, הופתע מהנחיתה הרכה יחסית, על גופו של הנער.

הנער נפל בעוצמה, הוא הופתע מהמהירות של העניינים.

שני הנערים האחרים, שהחזיקו בנסיך, עזבו אותו, וזנקו על ג'נוק.

ג'נוק מיהר לעזור ל-005 לגמור את השנים האחרים.

אחרי שכל הנערים היו משותקים על הרצפה, ג'נוק מצא זמן לחשוב על הנערה, שהצילה אותו ממוות בטוח.

אהבה חמה הציפה אותו, עד שרצה לגשת ולחבק אותה, הוא כמעט עשה את זה, אך לפתע...

" עצרו ! כולם." זה היה הנסיך, שהצליח להשתחרר מהכבלים, הוא רתח מזעם.

" חוץ ממך, ג'נוק, בא הנה." ג'נוק נגש אליו בצעדים מהססים.

" את, בגנלד, נשארת פה, ולתמיד " הוא ממש כעס, כשאמר את הדברים.

" ג'נוק אתה חוזר איתי לנורפיוס, ותקבל עונש על התחברות עם חייזרים." ג'נוק בלע את רוקו בכבדות.

ריצ'ל הביטה בג'נוק, עייניה הירוקות פגעו בעיניו התכולות, מבטיהם הצטלבו.

הנסיך החל לגרור אותו לכיוון היציאה.

לפתע רגשות מעורבות באהבה, כעס ובלבול, התאחדו, הוא נזכר איך חבריו בילדות העליבו אותו, על זה שאמו, מסוממת.

אז הוא נעלב , ולא הבין.

כשגדל ונהיה בן 18 הסבירו לו, ואז כבר ידע שאין לו דרך חזרה.

עייניה של ריצ'ל, כפו עליו להישאר.

הוא הסתובב אל הנסיך, וסילק את ידו.

" אני נשאר עם משפחתי " קבע/אמר ג'נוק.

הנסיך החל לצחוק, צחוק מר.

ואז מבט אחר, ניכר מפניו, מבט מבין.

" בעצם, למה לא." גם אכזריות הזדקרה מעיניו.

ג'נוק הבין את האכזריות, כל משטרת ארה"ב, הייתה בעקבותיו.

" הנסיך? אתה יכול למסור דרישת שלום לאבא שלי? " שאל ג'נוק לפני שהנסיך עזב.

" או. בוודאי." הוא יצא מהחדר בקלילות.

" אמא, תשני לי את הפרצוף בבקשה." אמר לה ג'נוק.

אחרית דבר

" הרי את מקודשת לי, בטבעת זו, כדת משה וישראל " קולות נרגשים בקעו מהקהל הנרגש.

הקול הרועד שאמר את זה, היה ג'נוק, או בשמו שהתחלף: יעקב.

משני צידיו היה מלווים, אחד, אביה של אמה של רחל, מהצד השני היה אחיו הבכור של ג'נוק, דוד.

כלתו הייתה ריצ'ל/רחל, שליוו אותה אמה ובגנלד, שחבשה מטפחת לראשה, ולא הפסיקה לבכות.

ג'נוק, שיער חום, אף שונה, אוזניים שונות, פה שונה, דבר אחד כן נשאר, העיניים, התכולות.

האורחים כללו : מג'ון וסגנו, עד הפקודים הפשוטים, שהכירו את 005, או את ריצ'ל.

חברותיה של ריצ'ל מהסמינר, אחי אביה, הנוצרים, ועוד כמה.

כל המאורחים לא דמיינו שהחתן, הוא לא פחות מהבלונדיני המסוכן, שתקף את מפקדם, והפך את 005  לבן ערובה.

האורחים היחידים שלא הכירו, היה קבוצה גדולה של אנשים מחייכים, זה היה אנשי נורפיוס, שהסווהו באנשים רגילים.

הנסיך והמלך נראו כשני צעירים מן המניין.

אביו של ג'נוק, החליט לפתע להוריד את המסיכה מפניו.

קולות בהלה הגיעו מהקהל, למראה האיש המוזר שהגיח לפתע.

הכול נהיה שקט, כשצעק ג'נוק את הזעקה: "אבא!" ומיהר לחבק את האיש המוזר, לעיניהם הנדהמים של כולם.

המלך חייך בסיפוק, ורמז לשאר האנשים להעלם.

תוך רגע עשירית מהקהל נעלם.

האבא הוזיל דמעה, פעם ראשונה בחייו, בפניו הקשוחות.

" להתראות, תהנה." והוא נעלם.

005 הניח את ידו על כתפו של ג'נוק, " בהצלחה." ותוך רגע הובל עם ריצ'ל לחדר ייחוד.

ג'נוק הצליח, והחל ללמוד, ראשו קלט לא רגיל, היה לו זיכרון צילומי.

שעזר לו בהכל, כולם התפלאו ממוחו המבריק.

הוא מצא עבודה באף.בי.איי. ונהפך לאחד מהסוכנים הטובים ביותר

אך כמובן לא גילה להם את מקורו.

והוא חי עם אשתו ריצ'ל בעושר ובאושר כל ימי חייהם...

סוף.                      THE END