הנעלם פרק י'

פרק י'

עינייה של בגנלד, רפרפו אל ההודעה, אך לפתע קפאו.

היה כתוב בהודעה השלישית:

' גברת. אמו של ג'נוק. כוכב נורפיוס.'

זה היה הכותרת. היא המשיכה לקרוא.

' את מתבקשת לבוא אלינו, במהירות האפשרית.

אם לא, בנך, ג'נוק, ימות.

יש לך שני בנים אצלנו.

ג'ון.ראש ה-F.B.I.הסוכנות החשאית הפרדלית. בארה"ב.

נ.ב.כשאת מגיעה, תתקשרי למספר זה 28614507 .זה מגיע אלינו. תשמרי קשר.

היא לא האמינה למראה עיניה, ' יש לה שני בנים, בארץ ?.'היא חשבה במוחה האם להתקשר, או לא.

' ג'נוק נחטף. והוא בארה"ב ? ' היא זכרה את הארץ הזאת.

היא קראה פעם על הארץ בעיתון.

זה המדינה השלישית הגדולה ב"ארץ". והיא מדינה מאד חזקה וכ'ו.

היא לחצה על המלבן הירוק. " כתיבת הודעה ". היא הקלידה את שמה של חברתה, ג'לסיתה.

ג'לסיתה ישבה בסלון ביתה, כאשר הביפר שלה, ציפצף.

"בגנלד." ראתה על הצג.

היא פתחה את ההודעה: " ג'ל, לאיזה מדינה הנסיך נסע.? תעני מהר !!! "

ג'ליסתה מיהרה לענות:

 " ארה"ב "  ג'לסיתה מייד קיבלה הודעה נוספת. " וגם הבן שלי?"

שאלה. בהתכתבות מתמשכת.

"כן. מה קרה ? " שאלה.

" אני הולכת לאסוף אותו. ביי." והמכשיר הראה, שכיבתה את המכשיר.

ג'ליסתה הייתה המומה,  ' מה עבר עליה ?' שאלה את עצמה.

היא הדליקה את החדשות, ביינתים נגשה למטבח, להכין קפה. ' תמיד ידעה, שחברתה עברה טיפול שכחה.'

המים התחממו, היא מזגה מים לכוס, בלי שידיה נגעו בשום דבר, כוחה היה גם כן בעיניים.

' זה נראה כאילו הבריאה.' חששה.

 "בגלנדונשה בדבדוה דבורה הכלמכינה  הינדה." קרא לפתע השדרן בחדשות.

 ג'לסיתה קפצה ממקומה. זה היה שמה, המלא של בגנלד.

" נעלמה היום מביתה." המשיך השדרן." אחרי ששמעה את החדשות על בנה, ג'נוק."

ג'ליסתה, כבר ידעה שמשהו התבשל, לפני שהשדרן הודיע.

" כל השומע עליה, נא להודיע לשר החוץ." השדרן הראה את מספרו של השר.

ואז הראו את התמונה של בגלנד. עייניה האדומות סינוורו, הם היו מאד יוצאים דופן.

ג'ליסתה החליטה, לא להסגיר את חברתה...

היא הוציאה משהו, שנראה כמו מפה אלקטרונית. 

זה היה דבר חדיש מאד.

היא פתחה את המכשיר, ולחצה על ה"חפש מקום."

היא הקלידה, "חדר מקשרים" היה שבע מקומות.

היא לחצה על הראשון, אור כחול הציף אותה מהמכשיר, חצי לעבר ראשה, וחצי לעבר רגליה. 

בדיוק לפני שהסוכן קניבולי נכנס לחדר.

היא נחתה בחדר המקשרים, שלפני רגע נגמרה הנאום השבעה עשר של המקשר.

היא הבינה שהגיעה למקום הלא נכון.

היא מהרה ללחוץ על השני.

אך גם זה הביא אותה לחדר מקשרים.

ואז קלטה, היא מהרה להקליד, " חדר מקשר" רק מקום אחד היה רשום.

היא לחצה עליו.

היא הגיעה מחוץ לחדר, מפני שהחדר היה חסום מחדירות בסיגנון זה.

היא עברה במסדרון, כששמעה את שמה, נאמר בחדשות.

היא נבהלה, ומיהרה להיכנס לחדר צדדי.

היה שם איש אחד, שדיבר בפלאפון שלו.

הוא הביט עליה, ואז הסיט את עיניו והמשיך לדבר.

הוא היה בחור חסון וגבוה, עם שיער שחור כפחם.

היא נשמה לרווחה, ' הוא לא הכיר אותי' חשבה.

ואז קלטה מדוע, אחרי שהסתכלה דרך הדלת על החדשות.

היא כיבתה את עיניה. וכולם שמו אותה בזיכרון, כאחת עם עיניים אדומות, מסנוורות. ולא חשבו שזאת היא.

היא ידעה כמה פרקים בלחימה, זאת לאחר שבנה, הטוב שבסוכנים, לימד אותה.

ג'נוק היה הסוכן, שכולם פחדו ממנו, והרוב בגלל כוחו, ששלט בידיו.

 הוא לימד אותה הכל, בגלל  שיום אחד, פרצו לביתה.

והיא היתה לבדה בבית.

הם גנבו הרבה, והכו אותה.

אחרי כמה ימים, אכן תפסו אותם.

אך ג'נוק התעקש, שתלמד להלחם.;

 היא התקרבה בצעדים מתונים, לכיוון הסוכן  שדיבר בפלאפון.

 היא חשבה איך לחסל אותו, היא מצאה את מבוקשה, מקל עבה במיוחד, על השידה.

היא תפסה את המקל בידה, והטיחה אותו בכוח על ראשו של האומלל. שהשתטח ארצה.

היא מיהרה להוציא את אקדחו המיוחד של הסוכן, מנרתיקו, .

ואז לפתע הביטה על הפאלפון שבידו.

זה היה פאלפון שאפשר לדבר עם השני, ולראות אותו.

היא הביטה בפחד, על האיש שבפאלפון.

זה היה חברו של הסוכן, שמיהר לקרוא לשומרים באזור.

 " אוי לא." צעקה. ומיהרה לצאת.

זמנה היה קצוב.היא מיהרה לצאת. והתעכבה זמן מה, לטפל בבגדיו, היא ריקנה אותו.

היא ניגשה למסדרון של "חדר המקשר".והתחבאה בפינה.

היא ראתה סוכנים רצים לחדר, שלפני רגע הייתה שם.

זה היה גם פעולת הסחה, וגם קבלת נשק, השיתוק.

היא ניגשה לשני השומרים, ועמדה ביניהם.

היא לבשה את מדיו של הסוכן המשותק, לכן לא זיהו אותה.

היא שלפה את אקדחו, וכיוונה על דוּ ראשנים.

היא לחצה על ההדק, ושני ראשי הסוכנים, נהפכו לקרח.

זה היה אקדח קרח.

היא הדפה במהירות את הדלת, היה שם מיטה כמו זה של רופא שיניים.

המיטות ששכבו אנשים, הייתה נעולה.

בתוך החדר, קפץ משהו מולה.

היא זיהתה את סוגו, זה היה בחור מהסוג של המבריחים.סוודר עם דרקון אדום.

כנראה רצה לברוח, והיא הפתיע אותו.

האקדח שבידה, הועף מבעיטתו, של המבריחן.

עכשיו היא הייתה פנים מול פנים, מול מבריחן.

הוא הוציא סכין, היא הייתה מרוכזת, מנסה לזכור את מה שלימד אותה בנה.

הוא ניסה לדקור אותה בחזה, אך ידו נתפסה, ונתעקמה, וסכינו נשר מאצבעותיו.

היא תפסה את הסכין, והרימה אגרוף ישר לפרצופו.

הוא קם במהירות, והרים לה אגרוף חזרה.

היא קמה, והרימה לו בעיטה סונקרת ישר לבטנו.

הוא התפתל מכאבים.

ואז הרימה לו מכה בעורף, וזה גם, איבד את הכרתו.

היא מצאה אקדח של ארץ, והכניסה אותו לכיסה. היא הרימה את האקדח המיוחד, והכניסה את זה לחגורתה.

 היא נשכבה על המיטה.

והדליקה את המכשיר, שמביא למקמות, הפרטי שלו.

היא לחצה בית.

 ואז מיהרה ללחוץ על הכפתור האדום.

מפה של הכוכבים נפתח לעינייה.

היא לחצה על "ארץ".-אמריקה.

" לאן?" שאל המכשיר.

קולות של סוכנים עלה מהפתח.

  היא מיהרה ללחוץ על הכפתור הכחול, במפה, שהיה כתוב מי נמצא שם, ואיפה.

היא בדקה איפה הנסיך.

שיקגו, היא בדקה איפה בנה, גם כן שיקגו.

היא הקלידה שיקגו. זה אושר, מוכן לשיגור.

היא לחצה על המקשר.

ואז נעלמה, המיטה לביתה, והיא לשיקגו...

                                                                  ***

" תרים ידים." אמר בקול של מנצח.

005 הרים את ידיו, הוא פחד מהנשק שג'נוק החזיק.

זה היה הקלצ'ניקוב. נשק שאסור על פי החוק.

זה יכול לירות משהו כמו, שלוש מאות כדורים בדקה !

" אתה הולך להרוג אותי, לא ? " שאל 005.

"או, לא." ענה. " לא. אני לא יהרוג אותך."

005 שמח על הגילוי, זיק של תקווה ניצת בלבו.

אך פניו נפלו, כשראה את עיניו, מציצים אליו באכזריות.

" חבל לחסל, אם אפשר להוציא ממך תועלת." אמר בקול אכזרי.

005 הביט אליו, מפחד ממשפטיו הבאים.

" אתה חשוב מספיק כדי להיות בן-ערובה. לא? " אמר, וצחק באכזריות.

005 הופל ארצה, ופיו נחסם במטלית יבשה.

ג'נוק הוציא זוג אזיקים, וכְּפַת את ידיו.

" אל תעשה בעיות. " אמר ג'נוק. " בשבילך." הוסיף.

לפתע ג'נוק הוציא מכיסו, משהו שנראה כמו חלוק שקוף.

הוא היה בגודל של אוהל.

הוא הלביש את זה על שניהם.

005 הביט על רגליו, אך הם לא נראו.

זה היה מעלים.

הם יצאו מהפתח, וכמעט התנגשו בסוכן שנכנס לשרותים.

' בשביל מה הוא צריך אותי ? ' שאל את עצמו עשרות פעמים.

הם יצאו מהפתח, וג'נוק הוביל אותו כמה רחובות.

הם נתקלו באישה שמנה, שלאחר שנתקעו בה, חשבה שזה האיש שלצידה, והיא הרימה לו אגרוף לפרצוף.

הם הגיעו לחניון קטן, בסימטה חשוכה אחת.

מחסום כבד נפתח לכבודו.

היה שם מכונית מדגם " יגואר", 005 נזכר, זה היה של ג'ורג' ווידר.

הוא הוריד מעליהם את האהל הנעלם, והוסיר מעליו את מחסום הפה.

" מה אתה עושה ? " שאל 005 בפחד.

" אני צריך למצוא את בן המלך שלנו, ואת ג'ורג' ווידר, מכיר? " שאל בחשדנות.

005 לא אהב לענות תשובות ישירות. "למה?" שאל.

" הוא ירה ברגלו." ג'נוק עבר עליו כמו רנטגן. מנסה לראות את תגובתו.

" נכון." אישר לבסוף 005.

" ואני צריך אותך, בשביל להוציא את ג'ורג' ווידר." אמר. והכניס את 005 לרכב שלו.

הוא התניע ונסע.

005 הספיק לחטוף תנומה. לפני שהתעורר לקולו של ג'נוק.

"הגענו" בישר.

הוא הלביש על שניהם שוב את החלוק.

והגיע לשער, זה היה שדה תעופה.

אחרי שהם עברו, ( ללא בדיקות ) הוא ישב במטוס. אך הפעם לא הצליח להרדם.

הם ישבו על המדרגות.

האהל היה כמין חלוק. הוא היה מעלים, וגם יכלו לעבור בדיקות וכ'ו. בלי שיתגלו

אך היה אפשר להרגיש אותם.- חיסרון ראשון.

לכן ישבו על  המדרגות.

הם נחתו בוושינטונג D.C. עיר הבירה של ארה"ב.

גם כאן הם עברו בלי בעיות.

ג'נוק הלך לקנות ל 005 אוכל.

005 ישב על ספסל בפארק ציבורי.

הוא היה רעב, לכן ג'נוק הלך למכולת ליד.

שוטר שמן, שאכל בייגל, התקרב לעברו.

אכן 005 היה נראה מוזר, כפות לספסל.

הוא ניגש ל 005 ושאל בפה מלא, " מה?" הצביע על האזיקים.

005 פחד להגיד לו, לכן הוציא את ארנקו, ביד אחת, והוציא שטר של מאה דולר.

אך ידו של השוטר נקפאה, כשלקח את השטר.

בארנקו של 005 היה כתוב: 005 - ראש מחלקת מחקרי מיקרים, ב- F.B.I.

הוא לא הספיק, לשאול, והוא השטתח ארצה.

ג'נוק עמד מאחוריו, עם לחמניה עם נקניקיה. וידו הייתה אדומה, מהמכה שהחטיף.

"דיברתם משהו ? " שאל בחשדנות. כשהוא פותח את לחמנייתו, הוא אף פעם לא אכל כזה דבר.

" לא." שיקר 005.

" תאכל, תאכל." אמר לו ג'נוק. כשהוא מחווה על הלחמנייה.

לא היה ל005 תאבון. אך הוא אכל, מחוסר ברירה.

כשגמרו, ג'נוק עמד ועצר טרמפ.

מכונית "אהודי" שחורה, עצרה בשבילו.

הוא נגש לנהג, ושלף אותו מהמכונית, כשהוא משתק אותו במכה.

הוא החווה ל005, להכנס.

הוא לחץ על הדוושה בשיא החוזק, וזה טס לו, כאילו המכונית היתה  שלו.

הוא עצר ליד בנין משרדים גדול, שהיה ליד בנין דו קומתי, ענק.

הם לבשו שוב את האהל, והצליחו לעבור את המחסומים.

זה היה הבית-כלא הגדול בוושינטונג.

הכל היה טוב וחלק, עד שהגיעו לשער עצמו.

הם הגיעו ליד שער מתכת ענק, שדרכו מאות אסירים קיוו לעבור.

עוד חיסרון היה באהל, יכלו להריח אותו.

005 היה די חכם, הוא ידע שבבית כלא יש כלבים, ששומרים.

לכן שמר בכיסו חתיכת נקניקיה.

ברגע שהתקרבו לשער, זינק עליהם כלב "רועה גרמני." מאולף.

ג'נוק היה מהיר תגובה, הוא הוריד מעליו את החלוק, והרים אגרוף ישר לאפו של הכלב.

הכלב השתטח על הרצפה, אך לא וויתר.

הוא נשך את ג'נוק ברגלו, ג'נוק הוציא את הקלצ'ניקוב, וירה בכלב, הכלב המסכן מת.

השומרים ההמומים הרימו את ידיהם.

הכל קרה תוך שניות.

 עשרות שומרים הקיפו אותו, ברובים.

ואז השתמש בדבר שקוראים לו:" בן ערובה" במקרה זה היה 005.

הוא תפס את 005 בצווארו. ואיים עליו אם רובהו כמטורף.

כולם הכירו את ראש המחלקה.

ותוך שניות, כל ה-F.B.I וה- C.I.A ועוד סוכנות חשאיות, ידעו על המקרה.

הדבר היחיד שג'נוק דרש זה היה את ג'ורג' ווידר.

מיד הביאו אותו אליו, אך הוא רצה גם את הנסיך...

                                                                      ***

אף אחד לא ידע מה לעשות, חוץ מכמה אנשים שישבו בשיקגו.

אלו היו 001-009 חוץ מ005 כמובן.

הראשון שהגה את הרעיון, היה 007.

הוא הצליח לקרוא במכשיר "אמא", באישית.

והם החליטו לאיים על אמו.

שהייתה גם אמו של 005.

והם מיהרו לשלוח הודעה...

                                                             ***

אשתו כשקיבלה את ההודעה שבעלה בן ערובה, כמעט התעלפה.

כל המשפחה, שזה כלל : אשתו, שני בניו, בתו , אחיו- דוד, גיסתו, שני אחיונותיו, אחיינו, ובן דודו.

הגיעו למשרדו בפנטגון.

ריצ'ל ( רחל ) המזכירה, קיבלה אותם ברחמים.

היא התקבלה לעבודתה כמזכירה, לפני שנתיים.

היא הספיקה להכיר את משפחתו היטב, ולקחה לליבה את כאבם.

ריצ'ל היתה בת עשרים ואחת, בת לאמא יהודיה.

אביה הנוצרי, נפטר בילדותה, כשהייתה בת שש. כמעט שלא הכירה אותו.

בגיל שבע עשרה, החלה ללמוד קצת על יהודתה, ולבסוף נהייתה דתייה. בגיל תשע עשרה.

היא רצתה לנסוע, ללמוד בישראל. אך לבסוף שיכנע אותה הכסף.

והחלה לעבוד אצל 005 כמזכירה, נאמנה.

היא ישבה איתם על הספה, והם חיכו במתח  להתפתחויות.

ריצ'ל נזכרה לפתע, כשדיברה פעם אחרונה עם 005.

הוא סיפר לה, שיכול להיות שיש לו אח, ששמו ג'נוק...

                                                                    *** 

הבן הבכור של 005, יעקב, ישב על הספה, הוא היה בן ארבע עשרה, הוא הגיע מהישיבה.

הוא הוציא גמרא קטנה, והחל להתפלפל.

אחותו, ג'ינה, בת האחת עשרה, שעוד חודש, חוגגת את בת המצווה שלה.

הוציאה "אייפוד", והתעמקה בעולם השירים.

הקטן, ג'ים, בן העשר, היה משועמם.

הוא החל לטייל ברחבי הפנטגון.

לאחר שזנפו בו שלושה פעמים, נעלב, והלך לחניית המסוקים.

לפתע שמע טייס, שדיבר שהוא נוסע לשיקגו, להביא את המפקד.

ג'ים אף פעם לא היה בשיקגו, לכן החליט להצטרף לטיסה.

הוא התחבא מאחורה, רק הטייס היה במסוק.

 הוא נשכב מתחת לכסא, מרוב עייפות נרדם.

הוא התעורר, לאחר שהרגיש שהם נחתו.

הטייס יצא מהמסוק, ג'ים חיכה דקה, ויצא.

צי של מסוקים נגלה לעיניו, ועל הכל היה מוטבע בצהוב:  F.B.I

הוא התלהב מזה, אבל לפתע עוד מסוק נחת.

ומרוב הרוח כמעט נפל.

זה היה בניין מאד גבוה.

הוא עקב אחרי הטייס, הוא נכנס איתו למעלית.

הטייס לא הבין, מה עושה פה ילד? אך חשב שזה בן של אחד המפקדים.

כשג'ים יצא מהבנין, היה כבר חושך.

הוא רצה לחזור הביתה, אל אמא.

הוא החל להסתובב ברחובות שיקגו, שהם מאד מסוכנות.

לבסוף התעייף, ונרדם ליד יער גדול.

                                                        ***

הגלים התנפצו על האבנים בקול. היער השומם היה מפחיד את כולם.

מקהלת עורבים, פרצו "בשירה".

עורב אחד הגיע, ונחת על משהו מדמם, ליד הים.

הוא הקריב את מקורו, לעבר הדם.

לפתע הבזק לבן פגע בו, והעיף אותו למרחקים.

שערו הלבן התנופף ברוח, הוא לא יכל לעמוד.

כבר כמה ימים שהוא שוכב כאן בלי לעשות כלום.

אוכל חיות ועופות, פירות -בר, הוא רצה כבר להגיע לביתו.

הוא נח מספיק, חשב.

הוא הורה בעצבעו על החור שברגלו, וזה החל להתרפא.

הוא הצליח לקום על רגליו, ולהטלטל על מקלו.

' אני חייב לנקום.' השביע את עצמו.

לפתע, כשיצא מהיער, שמע נחירות.

הוא נגש לבדוק מי נוחר, ומצא ילד כבן עשר, שוכב על המדרכה, יושן לו שינת ישרים.

' נקמה.' זה מה שראה שיוכל להנפיק מהילד, ' נקמה .'

הוא העיר את הילד, ושאל לשמו.

הילד המופחד, נרגע כשראה את פניו הרכות של הזקן.

" ג'י..ם." ענה בגמגום.

" מה השם של המשפחה שלך?  ושל אבא שלך ?" שאל, כצלפוחית דבש.

הילד הורגל לא לדבר עם זרים, אך הזקן נראה איש טוב. חשב.

" סיג..ל, ד..ן סי..גל." ענה גם כן בגמגום.

" במה הוא עובד ? " שאל.

הפעם ג'ים קצת חשד.

כשראה שהילד מסרב,אמר לו, " רוצה לראות משהו ?"

הילד הנהן.

הזקן הרים את עצבעו,ואור לבן השתחל ממנו.

" מגניב." התפעל ג'ים.

" אתה יכול לפגוע במישהו ?" שאל ג'ים, הוא אהב אקשן.

הזקן, הורה את עצבעו הקמוטה, לעבר חתולה רחוב, והיא החלה לרקוד בלט באוויר.

" כמו, הארי פוטר" התלהב.

הזקן כמובן, לא ידע מי זה.

"עוד משהו? " שאל. והצביע על נמלה שעלתה על גלימתו.

הנמלה גדלה למימדים של אריה.

היא מיהרה לתקוף את ג'ים, אך הזקן גימד אותה שוב.

הוא חיזק את אמונתו של ג'ים בו.

" במה אבא שלך עובד ? " שאל כבדרך אגב.

"ב- אף ביי איי. " ענה.

עיניו של הזקן, אורו ברשעות.

ואז הביט בעיניו של הילד, וקרא את מחשבותיו.

הוא הבין שהוא בנו של 005.

שבגללו פחד לצאת ממחבואו...

המשך יבא... אי"ה