אמרו לי שכדאי לי לנסות. שזה משחרר את הנפש ופותח את כל החסימות.
חשבתי שאלו שטויות. הרי ממתי להמנע מדבר מה עשוי לגרום לשינוי כלשהו?
אבל אחרי שעה של שתיקה, אתה פשוט מרגיש את זה.
בתום הזמן שקבעת לעצמך, בניגוד למה שציפית, המילים לא נורות מהפה. אתה לא ממש מרגיש צורך לדבר.
המילים שבכל זאת מחליקות בעדינות משפתייך, פחות צעקניות ויותר אתה. החיוך פחות מאולץ ויותר אמיתי. מרחף. העיניים רואות במקום לבלוש, ואתה נושם במקום לבלוע את האויר. ליבך פועם בקצב משלו.
ואתה שם לב פתאום לכל הפלא שסובב אותך. לשיבולים הנעות בשדה הרחוק, כולם באחידות וכל אחד לחוד. לאבני החצץ הקטנות המגבילות את השביל הסלול משני עבריו. לצמח המטפס שמשתחל בצורה חלקה בתוך גדר המתכת. להשתקפות הגלית והמשתנה בשלוליות. לכל רסיסי הצבע המגוונים המסתתרים בתוך עיניים חומות ורגילות לכאורה.
אתה רואה עומק, במקום רק אורך ורוחב. הכל עולה מתוך הקיפול האפור והשגרתי, ומתרוממם כמו בספר ילדים תלת מימדי. אתה שומע את האינסוף לוחש באזנייך מנגינה קסומה ומבטיחה, וברוח העוברת בין שערותיך, אתה חש בקדוש ברוך הוא.
תנסו, באמת. זה משחרר את הנפש.
תגובות
ילדים, לא לנסות את זה בבית! (את המאמר.)
יפה,גם אין מילים יכול לבטא משהו.
אולי מתישהו אני ינסה את זה..
בכולופן הכתיבה ממש יפה.
לה"ו!
אחרי יום כיפור.. ממש מה שאת מתארת..
כתיבה יפה, אהבתי.
תודה רבה!!
בעז"ה בל"נ אני אגיב אחרי התענית ואגיד אם גם לי זה הי'ה ככה...