בס"ד
"פדלאה" - לא בבית ספרנו!
"למרבה הצער, ההתקדמות של המדע היא לרוב כמו גרזן בידיו של פושע פתולוגי." כך קבע כבר לפני שנים אין ספור הגאון העולמי מר אלברט איינשטיין. הוא רק לא שיער כמה זמן לאחר מכן משפט המחץ הזה עוד יוסיף להיות כה רלוונטי עבורנו! זה לא חדש שאוכלוסייתינו הינה מתפתחת, לעיתים באופן חסר גבולות, אך כיצד הגענו למצב בו אנו ניצבים פעורי פה לנוכח הטכנולוגיה המתקדמת לנגד עינינו, כאשר רק כפית של כסף המוגשת לפינו סוגרת אותו בחופזה. האם אין גבול לפינוק?
איפה הימים בהם היינו צועדים ברגל קילומטרים שלמים ולא לשם טיפוח הגיזרה ,,עושים עצירה בת מס' דק' למילוי מצברים וממשיכים במרץ רב ליעד הנחשק?!?
היום,בשביל לרדת למכולת השכונתית ברחוב הסמוך אנו מתניעים את הפג'ו ודוהרים את עשרות המטרים הנצרכים. ואם כבר מוכרחים לצאת לטיול, זה לא ברור כשמש שמתקדמים לסופו של המסלול עם הרכב?! הרי כ"כ חם ומחניק בחוץ ואילו ברכב אוויר המזגן מרחף בקלילות מעל המושבים.. ואת הנוף אפשר לראות במילא גם דרך החלון.."אז עזבו אותי באמא שלכם והרשו לי לזרום עם פלאי הטכנולוגיה"...
גם בתחום הפלאפונים המצב לא שונה..זוג חברים שכל היום עסוק בלסמס הודעות חיבה זה לזו,שיחת געגוע אחת לשעה, וזה מבלי שציינתי את תופעת "שיחות הוידיאו", בהם ניתן לדבר עם הצד השני ובמקביל אף לראותו מחייך,מנפנף לשלום ובעצם מקיים את כל פעולות סדר יומו בחשיפה מוחלטת ובחיוך שובה לב אל מול מסך המכשיר המהולל. עם תדירות יומית גבוהה שכזאת על מה יש לדבר כשבאמת נפגשים בסופו של יום מפרך? לא חשבתם שזה הורס לנו מעט את תחושת הגעגוע!? תשאלו את הוריכם, סביכם וכל הדור הישן כיצד הם ניהלו זוגיות בריאה יותר.. אז נכון,לא ביקשתי יונת דואר שבפיה גלויית אהבה מלבבת אך מכתב בדואר הוא גם סוג של אופציה. רוצים להשקיע? תתקשרו לשיחת "סיכומו של יום" לקראת ערב. לא תאמינו כמה זה הרבה יותר נח ואפקטיבי.
"אנציקלופדיה",זוכרים את המושג?
על כך שהמילה "ספריה" כבר אינה שמישה בעליל אין צורך להרחיב, מהסיבה הפשוטה שרובן כבר מזמן פשטו את הרגל.
וכל זאת קורה בהתאמה מלאה לעומס הפניות ההולך וגובר במנועי החיפוש (ראה ערך "גוגל" ושות'..) כי על כל מושג, ניב או אירוע חדשותי אחר שחשקה נפשכם בפרטיו ניתן להגיע למרב האינפורמציה ושלל קישורים ע"י לחיצת מקש אחת.
ושוב..מוטיב העצלות קורץ לו..
אנחנו חולמים על הימים בהם ננוח ונתרפק בכורסתנו בשלוות נפש קסומה,כל העבודה תעשה מאליה,לא נצטרך לעבוד,להתאמץ,לא נזיע או נטרח יתר על המידה.. ואז... בוודאי לא יהיה מאושר מאיתנו..
אז הרשו לי להאיר את עיניכם: הימים בהם יומצאו רובוטים שיבצעו כל פעולה קטנה בחיינו אינם רחוקים. למעשה הם ממש בפתח. ולא רק שאנחנו לא טורקים להם את הדלת בפרצוף וחוסמים את כניסתם, אנחנו פורסים להם שטיח אדום ומברכים אותם לבואם.
יהיה רובוט שיבשל בעצמו ואחד שינקה לבדו, אחד שיקריא לנו סיפורים ואחר שידבר במקומנו עם החברים. והרי 'ככל שהעולם מתפתח כך גם הטכנולוגיה', זהו למעשה משפט המפתח. אם כן, אין שום סיבה שרובוט לא יתחיל לחוש ולהרגיש, לדבר, לשמוע- ובעצם לעשות הכל, אבל באמת ה-כ-ל במקומנו.
לנו יישאר רק לישון ו..לנוח..ו..להסתלבט..ו..שאר מילים סטלניות..
הרגשת חוסר המיצוי העצמי, חוסר המעש וחוסר השליטה על חייך הפרטיים אלו הרגשות שאדם יכול רק להתחרפן ולהשתגע מהם. וזהו למעשה אותו מצב אליו מגיעים לעיתים גם לאחר עבודת יזע בלתי פוסקת.. אז סלחו לי, אם בלאו הכי אנו מגיעים לאותה תוצאה בשני המצבים לפחות שנרגיש שהמוצא אליו הגענו התקבל בזכותנו ולא ע"י "קומפיוטר" מהלך!
בואו נפסיק לחפש בעברנו את האשמים לתופעה- כי מבלי לשים לב ההווה המתקדם ללא הרף הוא ההורס לנו את העתיד!
כמה מאיתנו באמת מתמקדים בהווה, וחיים כל יום וכל רגע תוך ניצולו המלא?
תקראו לי מיושנת, תקראו לי פרימיטיבית. אך ללא ספק, העתיד המזהיר המצפה לנו חסר ביטוח ופתקית החלפה.
תגובות
אנשים הפסיקו לעבוד עם השריר שבין האוזניים,
ואחרי שזה מצחיק אותך זה מתחיל להוריד דמעות ולבעוט בצלעות.
כי זה נכון כל-כך.
באמת ככה הכל הולך ותאמת שרואים גם את ההבדל בין העיר "לכפר" בכפרים למשל יש הרבה הרבה יותר פעילות מאשר בעיר ושם הקדמה פורצת הרבה פחות אלו שני עולמות שונים לגמרי...כנראה שמי שכתבה את הנל גרה בעיר..
(מבת הכפר)
יש צדדים לכאן ולכאן
בושה!
שכל העובדות האלו הן המפוררות את הבריאות של הדור האחרון.