יצירות של שני חרמון

היה לי חלום אחד. חלום אחד שחזר לילה אחר לילה.
בחלומי ניצבת זקנה זקופת קומה, טובת מראה. בידה האחת מחזיקה היא דובון גדול המסמל ודאי את ילדותה. ובידה השנייה תעודת רישיון נהיגה- המאפיין את תקופת נעוריה. במבט חטוף היא נראית נינוחה ושלווה, אך עיניה המבריקות תרות אחר מחוגי השעון שבידה, כאילו מנסות לעצור את הזמן.
שנים רבות לקח לי להבין שהזקנה מהחלום היא לא אחרת מאשר.. אני.
לזכור מישהו בתור ילד

בס"ד
"פדלאה" - לא בבית ספרנו!
"למרבה הצער, ההתקדמות של המדע היא לרוב כמו גרזן בידיו של פושע פתולוגי." כך קבע כבר לפני שנים אין ספור הגאון העולמי מר אלברט איינשטיין. הוא רק לא שיער כמה זמן לאחר מכן משפט המחץ הזה עוד יוסיף להיות כה רלוונטי עבורנו! זה לא חדש שאוכלוסייתינו הינה מתפתחת, לעיתים באופן חסר גבולות, אך כיצד הגענו למצב בו אנו ניצבים פעורי פה לנוכח הטכנולוגיה המתקדמת לנגד עינינו, כאשר

יום חמישי, שעת לילה מאוחרת. אני לוקחת קו אוטובוס לכיוון ביתי.
בראשי כבר תכנונים מפורטים לגבי התנוחה הנכונה למצב שינה אפקטיבי במושב השמאלי ליד הנהג, בעודי מכוונת את השעון בנייד הפרטי כדי שאתעורר בתחנה הנכונה ולא אמצא את עצמי בכפר נידח אחר (גם זה כבר קרה..).
שניות לפני השקיעה לעולם שכולו חלומות מתיישבת לידי ללא כל התרעה מוקדמת אישה מבוגרת, די מוכרת למעשה.. לאחר מס' מבטים מביכים שאנו מגניבות