יום חמישי, שעת לילה מאוחרת. אני לוקחת קו אוטובוס לכיוון ביתי.
בראשי כבר תכנונים מפורטים לגבי התנוחה הנכונה למצב שינה אפקטיבי במושב השמאלי ליד הנהג, בעודי מכוונת את השעון בנייד הפרטי כדי שאתעורר בתחנה הנכונה ולא אמצא את עצמי בכפר נידח אחר (גם זה כבר קרה..).
שניות לפני השקיעה לעולם שכולו חלומות מתיישבת לידי ללא כל התרעה מוקדמת אישה מבוגרת, די מוכרת למעשה.. לאחר מס' מבטים מביכים שאנו מגניבות זו לזו בסתר אני שואלת: "אנחנו מכירות?" היא אומרת שהיא תוהה בדיוק כמוני על תשובה מתאימה.
"מאיפה את בחורה, אם יורשה לי?" ממשיכה האישה. "מירושלים, שכ' קטמון הישנה" אני מגיבה באיטיות, מנסה להבין לאיפה החקירה החביבה הזאת חותרת.
"ידעתי שאני מכירה אותך מאיפשהו..את הנכדה של ר' יהודה, חזן בית הכנסת שלנו..!!" אני מהנהנת לאות אישור ואין מאושרת ממנה באותו רגע גילוי.
"אז מה שלום סבא? הוא עדיין קונה בשוק הקבוע..? כי אתמול בדיוק ירדתי עם רונן, נכדי הצעיר, לרח' הראשי וחשבתי שראיתי אותו.."
"רונן?? רונן גבאי? הוא היה במקרה מדריך ב"בני עקיבא" בסניף רמת אשכול לפני איזה 7 שנים בערך?" כולי מתפעמת!
"כן, כמה נפלא, הוא התחתן לפני חודש, יש לו אישה מקסימה, יעלי,בוגרת "בר אילן" מבת-אל.." "יעלי שוורץ? היא כבר התחתנה? אני לא מאמינה! היא עשתה איתי שירות לאומי בקיבוץ שלוחות, היינו משובצות לאותה משפחה מארחת, עושות שבתות אצל משפחת גולדמן על בסיס קבוע!" אני יורה נרגשת.
"מנחם ויונית גולדמן?" היא פוערת פה בהתלהבות רמה (אולי אפילו מדיי..) "היינו בשליחות בלוס אנג'לס ביחד מס' שנים, אוי הם פשוט מדהימים, אני זוכרת שמירי זילברמן, אחראית המשלחת, אמרה לנו מראש כמה הציוות בינינו יהיה מוצלח,כמה שהיא צדקה." מתמוגגת לה האישה הנחמדה.
"מירי זילברמן היתה הגננת שלי לפני כמעט 20 שנה.." אני קובעת בחיוך ענק, משועשעת מעצם הסיטואציה המצחיקה. איך הגענו מתחקור מקום מגוריי לימיי הצעירים והעליזים בגן מירי..?!? ממש חיים שכאלה..
כשהאישה המקסימה יורדת בתחנה שלה, היא מנופפת לי לשלום מהחלון לא לפני שהיא מורה עליי למסור דרישת שלום חמה לכל השושלת שנקבנו בשמה קודם לכן. אני מחייכת לה חיוך שכולו טוב ומחזירה לאוזניי את האוזניות של מקודם, השיר המתנגן לא מותיר לי מקום לספק: "..את מוכרת לי מפעם, אולי מגלגול אחר.."
אלה החיים שלנו..לא סתם כשאנו מגלים זרים ההופכים לקרובים חדשים עבורנו אנו אומרים "איזה עולם קטן". למעשה, כולם מכירים את כולם בסופו של דבר.
בתוך "עולם הדתיים" התופעה הזאת שכיחה פי כמה וכמה! לא תראו משפחה דוסית היוצאת לטיול משפחתי מבלי להכיר בדרך חצי ממטיבי הלכת בשטח.. "וואיי,הנה איציק סימן- טוב מהחברותא בשיעור ד'", "איזה קטעים, רוחמה ברקוביץ' הקומונרית של סניף מרכז!", "איזה פדיחות, המורה שהוצאתי אצלה 6.." ,"אודי, מה המצב אחי? לא ראיתי אותך מאז הצבא!!" ועוד הפתעות בלתי צפויות..אין לזה סוף..
נוצרת תופעה ברורה של כפר גלובלי בתוך "הכיפות הסרוגות". איך זה בעצם קורה? האם זה טוב? זה רע? את זה כבר נשאיר לפעם אחרת..
למרות זאת, יש מחקר מפורסם אשר בדק ומצא כי כל בני האדם בעולם (מכל מגזר/דת/כת אפשרי/ת) מכירים לפחות דרך 7 דרגות אנשים שונים.
זה פשוט מאוד: (1) שכן שלי- (2) יש לו סבא מבוגר - (3) שיש לו פיליפנית צמודה- (4) לה יש מן הסתם המון חברים במדינה הפיליפנית, אחד מהם עוזר טבח במסעדה נחשבת בצרפת- (5) הטבח הצרפתי התחתן לא מזמן עם בחורה אנגליה שהוריה גרים בישראל- (6) ההורים האלה עברו לגור במושב חקלאי בצפון- (7) ביתם הבכורה מסתפרת עד היום רק במספרה של אימי.
7 דרגות אשר מתחילות ומסתיימות באותו מקום! מדהים!
מאז אותה נסיעה חוויתית באוטובוס, אני דואגת לחפש את הספסל הכי עמוס וברכבת את הקרון הכי צפוף..תאמינו לי, הנסיעה הופכת להרפתקה מלאת הפתעות..ואקשן בלתי צפוי.. מי יודע, אולי נגלה צאצאים חדשים או חברים נוסטלגים משכבר הימים.. מומלץ בחום..
תגובות
אכן העולם קטן ביותר!