שיר באבן.

החריזה טובה וגם הנושא פשוט ומובן והסגנון מתאים. כדאי לנקד (למשל המלה לך, איתך בקמץ וכן ותבן ו' החיבור בקמץ).
השורה: החשיכה שלא תלך, אכזרית ולא טובה. ראוי שתתקני אותה.

ממתינים שתצליחי לכתוב שירים שמחים (אין נאצלים מרוח השכינה אלא מתוך שמחה).

 

 

 

ואמן...

עברת לחרוזים, וכמו שקיוויתי שיקרה, היופי והמקוריות שלך כמעט לא נפגמו.  אני אישית פנאט של חרוזים מלאים ככל הניתן, אבל מצד שני אני לא מסוגל לכתוב שירים כאלה.  בשביל זה יש אותך.  כה לחי.

אבל היו לי תקופות של יובש.

ליתר-דיוק, אני באתי מעולם החרוזים. אני עוד זוכרת כמה התרגשתי כשהצלחתי לכתוב את השיר-בלי-חרוזים הראשון שלי.
עכשיו אני מזגזגת.

קשה לכתוב שיר אמיתי עם חרוזים מושלמים. פעם הייתי שונאת חרוזים לא מושלמים [כגון נוקבת-באבן] אבל עברתי את זה.

משוררים שיכולים לכתוב גם כך וגם כך הם בד"כ משוררים שיסוד המשורר בהם עולה על יסוד טכנאי שיטות השירה.
ובכל זאת הייתי מסתייג מאמירה ש"עברת" את זה. מדובר בבחירה אישית וזמנית.
גם לאלתרמן היו תקופות של חריזה מושלמת וחריזה חלקית, ואני מעז לומר שבתקופה שבה הוא הקפיד על החרוזה המושלמת גם השירים עצמם יצאו טובים יותר.
רף גבוה הוא הרבה פעמים ערובה להצלחה.

כן חרוזים לא חרוזים לא משנה...

הרבה כאב והרבה רגש בלב מישהו שיודע לבטא...

הלא כך?

מרדכי שחר