עומדת בעמק. לבד.
בדד,
מחפשת---
מסביב הרים---
בגבהים
איך נוגעים?
מחפשת מרחבים,
רחוקים
איך מגיעים?
הרוחות סוערות
משתוללות
אני רוצה לעלות.
מטפסת בשפתיים חשוקות,
קמוצות,
רק---
אזלו המילים
בעט נאלמים
נעלמים---
המרחבים---
ובכל- זאת
השביל התלול,
הלא סלול,
שבינות לפיתול---
הגדר הקרועה
שקוראה
לאן היא מובילה?
ללכת?
הלב רוצה לרוץ
לברוח
להתמתח---
להשאר?
והמרחבים?
הרוחות?
השמים?
ההרים----
תגובות
כדאי שאולי תבדקי שוב אם כולם נצרכים באמת.
חוצמזה- המקפים הם במקום כל סימני השאלה שמסתובבים לי
וקראתי שוב את השיר והחלטתי לא לשנות, כי הנעלמים קשור למרחבים, ולעניות דעתי אפשר גם לומר ש" בעט נאלמים" לא המילים נאלמות אלא מי שכותב אותן נאלם. בעט של נאלמים.
עכשיו זה בסדר?
בס"ד.
אישית הייתי מסדרת את זה מבחינה טכנית אחרת.
זה קצת לא מסודר ויוצר עומס כזה בעיניים...
כגלים הנשפכים כמים
ואין עוצר הנחל זרם
אך לבנתיב אחר
אולי עוד שביל
המים יחדור ויאיר
מתוך השמים נתיב המים
וכיף לי לקבל את התגובות שלכם.
האמת שהתלבטתי המון לפני ששלחתי את השיר....
אני כבר די הרבה זמן קוראת כאן את השירים והתגובות, והאומץ איחר להגיע..
רותי והילד, וההרים הרחוקים...
למה מקפים אם הם באמת סימני שאלה? את חוששת לשאול באמת? להתמודד מולם? אז אולי אפשר לפרק ולבחון רק סימן שאלה אחד כל פעם.
השיר שלך רותי, משדר המון עוצמה וכח פנימי. את שואפת למשהו מעל, מעלייך, להרים, לפסגות, זה מרגיש לי כמו השתוקקות למשהו אחר ממה שאת חיה כיום, ומרגישה מנוּעה מלממש את מאווייך. ואני מעיזה לשאול רותי, האם להרים אפשר להגיע רק ברגליים? האין דרך נוספת שתוכלי לגעת בהרי-ליבך, בפסגות נפשך? (נראה לי שהתחלת לעשות זאת בכתיבה...)
נכון ש'מלים' זה נקבה, אבל לשבש מלים זה לא מקובל, לכן את לא יכולה לשנות ל'מילות', עם זאת מותר בשירה לשחק במלים בין זכר ונקבה, לכן, ע"פ ידיעותי, זה פסדר איך שכתבת, כי רצית את החרוזים.
רותי יקרה, שירך מהדהד שקיקה וחוסר שׂובע, ועם זאת יכולת וכח לשנות.
בהצלחה רבה
שפע אור
כּנרת
וזה גם הרגל של צורת כתיבה.
אני באמת שואפת ליותר ממה שאני כעת, והמימוש של השאיפה שלי תקוע כרגע מסיבות טכניות וביוקרטיות, השם יעזור ויתבטלו כל החסימות בקלות!!
ולענין המילים או המילות- יש הסבר בתגובתי לבת שמש.
בס"ד לק"י
הוא מבטא הרבה בלאגן, וזו אולי קצת בעיה, כי הוא בנוי כזה, אך יחד עם זאת גם שאיפה להגיע רחוק ותקווה.
יהי רצון שבאמת תצליחי להגיע לגבהים, לעלות על הרים, וגם תלמידי כיצד לפול מהם (האומנות היא לא רק לדעת איך לעלות, היא גם לדעת כיצד לפול, ע"מ שלא נתרסק...).
שבע יפול צדיק וקם.
כשהוא נפל- הוא לא חשב שהוא צדיק,
הוא רק נפל.
ושוב נפל,
ונפל שוב,
ועוד פעם נפל,
ושוב נפל,
ונפל שוב,
ועוד פעם נפל.
והרגיש שהוא במינוס, לא רק ברצפה.
הוא לא הרגיש טוב במינוס הזה,
וזה היה המנוף שלו.