זה לא מתאים לנו. לא חיצונית ובטח שלא פנימית.
באמת! תחשוב רגע, היית רוצה שכל החברים שלך ידעו שחננאל, הדוס עם הכיפה הגדולה והפיאות, זה שהולך עם ציציות בחוץ, מדבר עם בחורה?
ועוד באיזה שעות! בלילה!
זה נראה לך מתאים? שייך?
נכון, לא הולך לצאת מזה משהו רציני, לא קרה כלום, לא עשינו חטא או משהו כזה. רק דיברנו.
אבל לא יודעת... זה לא מרגיש לי נכון..."
עמית כתבה וכתבה. פורקת את אשר על ליבה.
לא, היא לא התכוונה לשלוח לו את זה. היא כתבה בשביל עצמה.
לסדר את הדברים בראש שלה. לחשוב קצת על החיים.
' די לחשוב עכשיו' עמית סגרה בהחלטיות את המחברת.
הצלילים שהתנגנו בחלל האוטובוס התחילו לחדור לאוזניה.
כמה התאמצה תמיד לא לשמוע את השירים האלה!
תמיד שהזדמן לה בטעות להאזין לשירים כאלה, היא השתדלה להתרכז במשהו אחר. ללמוד, או לפעמים לעשות דווקא כזה. לקחת את ה mp3 ולשמוע שירים כשרים.
אבל הפעם היא לא הייתה מסוגלת להתנתק מהשיר שהתנגן ברדיו.
כמה שהיא ניסתה לא להקשיב, היא מצאה את עצמה שוב ושוב מאזינה לשיר.
ומה שהכי כאב לה, שהיא מצאה את עצמה גם מזדהה עם המילים.
"לא זה לא יהיה השיר שלנו,
לא תדע שכתבתי בשבילך
איך שבכיתי בגללך..."
***
אור מילמלה משהו והושיטה לעברי את הפלאפון שלה. אני זוכר איך היא התעצבנה כשקיבלתי אותו- "זה שחננאל גדול ממני בשש דקות לא אומר שאתם יכולים לקנות רק לו דור שלישי" התלוננה.
"אור מתוקה, את התעקשת לקבל פלאפון כבר בכתה ח', עכשיו אנחנו קונים לחננאל'. אחר כך החלפתי איתה. בשביל מה אני צריך מצלמה?!
"חננאל, מה קרה לך? זאת הפעם השלישית שאני מבקשת ממך לצלם אותי עם הכותל ואתה לא שומע." התלוננה, ולאחר הפטירה כבדרך אגב "מאתמול אתה מתנהג ממש מוזר."
"אור, אני בסדר, לא קרה אתמול כלום." עניתי בעצבנות קלה.
"כן, בטח... לא נשארת כל הלילה לדבר עם המוסרניקית שלי...
תבין אותי, אני מרגישה אחראית עליה. מאז שהיא בכתה ד' בערך היא לא דיברה עם בנים, היא בקושי מכירה אותך. חננאל, היא עדיין קטנה"
ראו שהיא הכינה את הנאום קודם.
התעצבנתי. "אור, אולי את ממרום גילך הנכבד לא שמה לב אבל עמית כבר גדולה! היא לא צריכה שתתערבי לה בחיים. מה רע לך שנשארנו כל הלילה לדבר? ייחוד זה לא היה, לא נגענו אחד בשני, לשנינו זה היה טוב! אז מה רע לך?" אבל ידעתי שאני משקר לעצמי.
אור נעלבה, הפעם האחרונה שצעקתי עליה ככה הייתה לפני כמעט שלוש שנים, כשיצאתי לחסום כבישים. היא התרחקה בריצה.
תגובות
את רצה בטילים. באמת באמת בטילים. חננאל ועמית לא מכירים אחד את השני בגרוש. שום דבר. הוא יכול להעיד שהיא גדלה? הוא יודע מי היא הייתה פעם? שום דבר. אפילו בשיחת נפש עם החברה הכי קרובה שלי אני לא יכולה לשטוח את כל החיים שלי. ובטח שלא עם בנאדם זר, ובטח שלא עם בן, בפגישה ראשונה. בטח שלא גדול בשנתיים. זה פשוט לא עובד ככה.
הם צריכים, אני יודעת מה, לשלוח זה לזו אסמסים באקראיות, להתכתב באייסי, להתעניין אצל אור מה שלום, צריכים תהליך.
ואז יהיה הזבנג הגדול. היא תתקשר אליו ערב אחד, תשפוך שיחה לפניו [להבדיל..], והם באמת יכירו. ואת זה את צריכה לכתוב מילה במילה, לתאר הכל ברגש, מה שאומר שאת צריכה סיפור קטן על העבר של עמית. ואז הוא מכיר אותה.
כמובן שהכל כאן מנקודת המבט הקטנה שלי, ואני בשום אופן לא רוצה להשתלט על הסיפור שלך [מאחור מידי?], אני פשוט מתארת לך מה מבחינתי הוא תהליך ריאליסטי והגיוני.
מעריכה,
אלישבע.
את ממש צודקת.
השאלה אם כדאי למרוח את זה על עשרה פרקים כשברור לכולם שבסוף הם ידברו.
שאלה נוספת (אם התשובה לשאלה הקודמת היא חיובית)- יש טעם לכתוב את הפרק מחדש?
ומה שרחל מן הסתם רצתה שאני אגיד-
יש אנשים שמהרגע הראשון אפשר לדבר איתם ככה.
מן הסתם הרגשות לא יהיו כאלה חזקים אז, אבל עדיין...
[אני מקווה שתביני, קצת מבולגאן...]
לקחתן את העניין של המוסרניקיות יותר מידי בקיצוניות...
אני באמת לא מכירה בנות שלמדו אי פעם רצוף גמרא (אני אישית למדתי עם המוסרניקית שלי גמרא אבל לא יותר מ3 פעמים רצוף.)
באופן כללי ממש טוב, זורם ונחמד.
מחכה להמשך.
שירה ד"ש מהסבתא מוסרניקית
בתאל אסתר
רחל, (שוב כתבתי בלי יוד), אני בשוקאיך לא מתאים לך לכתוב ככה , איך החברות עם שירה השפיעה עליך? ככה כותבת מי שבעד שיהיה נוער אחד בשדמות ? את בטוחה ששירה לא כתבה לבד?
איך נפלו גיבורים?
סתם, ממש יפה ואני גם מסכימה שזה היה מהיר מידי, חוץ מזה שתחזרו להרבה הומור .
ודיר באלק אם אתן לא ממשיכות!
א.זה ממש (אבל ממש!) לא מתאים למישהו שהוא מנוער הגבעות ולבת שהיא מנוו"ד תובב"א (בכל זאת,מהגוש-אמורה לדעתי להיות דוסה)לדבר ולהתתייחד בלילה מ-12:00 בערך-בסר נכון שלכולם יש נפילות ולא כולם דוסים גם כשהם נראים כאלה-אבל עדיין?!להתדרדר עד כדי כך נראה לי ש*קצת* הזגמת..... ב.לימוד גמרא הוא לא בשביל בנות*,ועם כל הכבוד ליראת שמים שיש לעמית ואור,יש המון דברים אחרים (חסידות,תיקון המידות,מסכת אבות וכ'ד) שאפשר ללמוד (חוץ מזה אף פעם לא שמעתי על בן שרוצה ללבוש שמלה בגלל שהוא במדרגה הרוחנית של יוצאי מצרים...נכון זה לא ממש אותו דבר אבל עדיין....)
*(למיטב ידיעתי....גם קראתי שאלה בשו"ת בסוללרי בעלון עולם קטן לגבי לימוד גמרא לבנות-הרב אבינר כתב שזה לא מתאים לנשמתן של הבנות ללמוד גמרא)
אני מחכה לזה בקוצר רוח
זה פשוט סיפור מהמם!