יצירות של בת גל

בס"ד.
עמית הגיעה לתחנה המרכזית. היא ניגשה למודיעין וביררה מתי יגיע האוטובוס.
הקול הצונן והרשמי של הפקיד הרגיע במקצת את סערת רוחה.
היא התיישבה על ספסל והמתינה לאוטובוס.
כשהגיע האוטובוס, היא הזדרזה לעלות ולהגיע לספסל האחרון באוטובוס.
שם אף אחד לא יפריע לה, לא יסתכל עליה במבט מוזר, בוחן בסקרנות מה עובר עליה. שם היא תהיה לבדה.
היא פתחה את התיק והוציאה ממנו מחברת.
"חננאל

בס"ד.


"שלום סבתא, הבאתי חברה"
"היי אור, מה המצב?" בקצה המסדרון הופיע נער שזוף, שחור שיער עם כיפה גדולה ופנים עדינות הדומות כמו שתי טיפות מים לפניה של אחותו התאומה.
"ממצב חננאל? תכיר, זאת עמית, המוסרניקית שלי" ומיד פנתה לעמית "אל תשאלי איזה מהומות הוא עשה כשהוא שמע שאנחנו לומדות גמרא... מזל שהעולם לא נחרב..."
היא הוליכה את עמית במסדרון שבסופו היו שתי דלתות.
"אנחנו נישן

בס"ד.

חמשושיות יקרות!
ההיכרות עם המוסרניקיות תתקיים ביום שני, ז' בתשרי בבית המדרש.
בואו בשמחה!
השביעית ("לא תהיה כזאת שנית...")

על יד השלט עמדה נערה נאה וחייכנית ששיחקה בצמתה השחורה שהגיעה עד מותניה.
לאחר מספר דקות של המתנה פנתה אליה בת.
"את אור?" שאלה בחשש.
"כן. ואת עמית?" השיבה בחיוך.
"בטח. אז את תהיי המוסרניקית שלי בשנתיים הקרובות?"
"כנראה. למה,

בעז"ה.
לי"א מרחשוון, יום פטירת רחל אימנו
רחל,
שהבינה את עוצמת התפילה.
רחל,
שב'חתונתה' גילה לא לה.
רחל,
שבלידתה בדרך נפלה,
על עוון בעלה,
שבטח בה לבבו.

בס"ד.

עמית הגיעה לסלון. שתי כוסות הקפה כבר חיכו על השולחן.
חננאל לא היה שם. היא התיישבה על הספה ושילבה רגל על רגל.
לאחר מספר דקות חננאל הופיע בפתח כשבידו צלחת עם עוגה, "סבתא שלי הכינה" אמר בחיוך.
הוא נכנס אל פנים הסלון, ניגש אל השידה הקטנה שעמדה שם, והדליק את האור במנורה הקטנה שהייתה מונחת עליה. שניהם הסמיקו במבוכה.
לאחר כמה דקות חננאל שבר את השתיקה. "אז מאיפה את בארץ?"
"מנווה

על גבעות השומרון
חלמתי חלום
סולם ניצב,
בין שמיים לארץ - משכין שלום.
ואנחנו כמו מלאכים
עולים ויורדים,
עולים ומורדים.
ושרו של עשיו
כמו שרים מומרים,
ממשלות עולות ויורדות
אבל אנחנו נשארים.
נשארים על הגבעות,
משכינים שלום בין עולמות.

בס"ד.
בשם האדמו"ר מאוסטובצה בספרו "אור תורה".
זה קצת ארוך ודורש חשיבה והחזקת-ראש ולכן מומלץ בעיקר לבנים (מנסיון...). כדי שיהיה יותר נוח לקרוא ולהבין חילקתי את זה.
פתיחה:
מדרש-רבה: "וירא יעקב מאוד" -כל השנים הללו עשיו מכבד את אביו.
כל השנים הללו- כ"ב שנים שהיה יעקב אצל לבן, עשיו כיבד את הוריו בחלקו של יעקב י"א שנה.
(גם עשיו וגם יעקב צריכים לכבד את הוריהם ולכן כל אחד מהם היה צריך