מסיכה דמיונית

היא הביטה בו,

כיצד לובש מסיכה דמיונית

לא נותן להראות רגשות,

חוסם עצמו.

הוא הביט בה,

כיצד מסירה מעליה כל עול

מראה לכולם רגשותיה,

חושפת עצמה.

כה שונים,

והחיים קרבו ביניהם,

דבר אחד משותף.

יושבים אחד מול השני,

עיניו כבויות

עיניה בוערות

מדברת, מנסה לכסות

על השקט שלו.

והוא מביט בה-

כה צעירה, החיים עוד לפניה

והוא כבר עבר הרבה-

רוב חייו נשארו מאחור.

כה שונים,

והחיים קירבו ביניהם,

דבר אחד משותף.

המסיכה הדמיונית שלו,

אותה בנה כל חייו

נעשתה לחומה גדולה,

אין איש נכנס ואין יוצא בה.

השמחה שלה,

צחוק קליל, נשיקה

וכל חייה אהבה את כולם,

וכולם אהבוה.

כה שונים,

והחיים קירבו ביניהם,

דבר אחד משותף.

והוא, אהבה אחת הייתה לו,

וגם היא הלכה בטרם עת

נותר ערירי,

ואין לו איש כמעט.

והיא, גם היא כואבת,

גם לה הייתה אהבה שהלכה לה

אך היא התגברה,

מנסה לחשוף רגש חם.

כה שונים,

והחיים קירבו ביניהם,

דבר אחד משותף.

היא הביטה בו,

כיצד לובש מסיכה דמיונית

נעשתה כבר לחומה גדולה, המסיכה,

ואין לו איש כמעט.

והיא הביטה בו ולחשה- אבא.