[בעזהי"ת נקדש את שמך בעולם, כשם שמקדישים אותו בשמי מרום.]
"מִמְּעֹנוֹת אֲרָיוֹת, מֵהַרְרֵי נְמֵרִים...
לִבַּבְתִּנִי באחד מֵעֵינַיִךְ... גַּן נָעוּל, אֲחֹתִי כַלָּה; גַּל נָעוּל, מַעְיָן חָתוּם.שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים, עִם פְּרִי מְגָדִים"
(שיר-השירים ד')
"יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה, הַרְאִינִי אֶת-מַרְאַיִךְ, הַשְׁמִיעִנִי אֶת-קוֹלֵךְ: כִּי-קוֹלֵךְ עָרֵב, וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה...
שֻׁעָלִים קְטַנִּים, מְחַבְּלִים כְּרָמִים; וּכְרָמֵינוּ, סְמָדַר"
(שיר-השירים ב')
גַּם אִם אְינִי זוֹכְר,
אַךְ עָדִין מְהָדהְד בִּי קוֹל.
כֹּל זִכָּרוֹן, וְכֹל תְּחוּשָׁה.
עֵת שֶׁיָּשַׁבְנוּ.
סוֹף דָּבָר,
קוֹלִי לֹא נִשְׁמָע
אֶת-הָאֱלֹהִים יְרָא
וְאֶת-מִצְוֹתָיו שׁוֹמְר.
וְאְת מְּעֹנוֹת אֲרָיוֹת
שֶׁשָּׁכְנוּ בְּזִכְרוֹנֵךְ,
לֹא אֲנִי צדתי.
הֵם נָפְלוּ שָׁם לְבַד.
וּבְגָנֶנוֹ הנָעוּל
סְמָדַר ומְגָדִים
[שֶׁהֵם גַּם יִסּוּרִים]
וְעֵינֵנוּ מָעַיִן
[חתום בְּגַל אֱנוֹשִׁי]
וּשֶנינוֹ
שֻׁעָלִים קְטַנִּים
מְחַבְּלִים כְּרָמִים.
אֲחוֹתִי,
כלה?
תגובות
א. הַמִילה "כלה" לא נוקדה כִּי יְש לה דוֹ משמעות.
ב. השיר הוא תגובה לשיר אחר שהתפרסם כאן, וגם תגובה לכמה שלא התפרסמו כאן (הקול, הראיה).
תודה על התגובות.
כתיבה ממש יפה.
בואי כלה....(לצערי אני לא יודע מה הניקוד הנכון)
העני'ין זה להוציא את הפנימיות לתוך הקדושה של האות העברית, ושל שפת הקודש. בלי התחכמויות, רק משחקי מילים פה ושם...
תראו. זה הכי טהור והכי אמיתי. כל הניסיונות, הדמעות. התחושות.
עדיין לא הבנתי את כוונתך בשיר,
אם תרמוז לי , אשמח ואבין.
אתה כותב ממש נפלא, יש לך כישרון, אך צריך לקרב את הקורא למילים ככל שניתן, גם כשמרחקים אותו...