יצירות של [מעין חתום]

בזכוכית שביננו הושם הכסף
ועתה אני כבר מאחוריך.
 
קשר התכלת הותר
ועתה ישנם רק רסיסים
וחוטים פרומים
כוס היין היא כוס תרעלה
[גם אם הוא סך הכול מהול במים להוריד את אחוז האלכוהול]

[בעקבות השיר 'נקודות של כיסופים' / עדי רן.]
 
נְקֻדּוֹת שֶׁל כִּסּוּפִים
מְאִירוֹת לִי אֶת הַדְּרָכִים
מַעֲמִידוֹת אוֹתִי בְּעֵת מִפַּחִים.
מַעֲמִידוֹת אוֹתִי מוּל אְ-לוֹקִים
 

בעזרת ד' יתברך.
(לא נראלי שאמשיך את הסיפור הזה פעם הוא יותר מדי דומה למשהו שכתבתי בעבר הנתונים פה מבוססים על השערות, דמיונות ופרטים שהם עובדה מוצקה או כזו שאינה כזוו. כיוון שאני צעיר מרוח התקופה, אבקש שלא לתפסוני על קטנות. כמו כן- זה פורסם כקטע כי אין לזה (ואולי גם לא יהא) המשך.
ועוד אבקש: שלא לקבל תגובות באישי אודות היצור המוזר המוגש לפניכם אני עצמי ואנוכי בערבון מוגבל.)
החול האינסופי
עוטף

בעזרת השי"ת.
חָשַׁבְתְּ לִרְאוֹתְנִי
וַאֲנִי חָשַׁבְתִּי לָדַעַת.
אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ הֵיכָן הִיא, הַיְּצִיאָה.
רַק אֶרֶצֶּה
בְּקִרְבָתְך. בִּקדוֹשָתְך.
[מִתּוֹךְ אֱמֶת וְטָהֳרָה]

זֶה הַתִּקּוּן.

*דעת - חיבור בין האישה (בינה) לבעל (בינה). שניהם ביחד זו דעת. וְהָאָדָם, יָדַע אֶת-חַוָּה אִשְׁתּוֹ (בראשית, ד' א')

בעזרת השי"ת
גַּן נָעוּל, אֲחֹתִי כַלָּה גַּל נָעוּל, מַעְיָן חָתוּם...
לִבַּבְתִּנִי, אֲחֹתִי כַלָּה לִבַּבְתִּנִי באחד (בְּאַחַת) מֵעֵינַיִךְ
(שיר השירים ד')
מַיִם רַבִּים, לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת-הָאַהֲבָה, וּנְהָרוֹת, לֹא יִשְׁטְפוּהָ
(שיר השירים ז')
כֹּה אָמַר יְהוָה, זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ
(ירמיהו ב', ב')
אֲנִי נָעַלְתִּי גנך,
בִּגְלַל

בעזהשי"ת.
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-יְהוֹנָתָן, הִנֵּה-חֹדֶשׁ מָחָר, וְאָנֹכִי יָשֹׁב-אֵשֵׁב עִם-הַמֶּלֶךְ, לֶאֱכוֹל
וְשִׁלַּחְתַּנִי וְנִסְתַּרְתִּי בַשָּׂדֶה, עַד הָעֶרֶב הַשְּׁלִשִׁית.
(שמואל א', כ')
הֱבִיאַנִי אֶל-בֵּית הַיָּיִן, וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה
שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי, וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי
(שיר השירים ב')
מָחָר חֹדֶשׁ,
ואָנֹכִי לֹא אֵשֵׁב
עִם הַמַּלְכָּה.
[וְעֵינֶיהָ

[שנזכה לקדש את שמך בעולם, כשם שמקדישים אותו בשמי מרום]
קוֹל דּוֹדִי, הִנֵּה-זֶה בָּא מְדַלֵּג, עַל-הֶהָרִים--מְקַפֵּץ, עַל-הַגְּבָעוֹת (שיר השירים ב')
הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, הִנָּךְ יָפָה--עֵינַיִךְ יוֹנִים, מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ (שיר השירים ג')
דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ, לַעֲרֻגוֹת הַבֹּשֶׂם...
יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה, נָאוָה כִּירוּשָׁלִָם...
הָסֵבִּי עֵינַיִךְ מִנֶּגְדִּי.

[בעזהי"ת נקדש את שמך בעולם, כשם שמקדישים אותו בשמי מרום.]
"מִמְּעֹנוֹת אֲרָיוֹת, מֵהַרְרֵי נְמֵרִים...
לִבַּבְתִּנִי באחד מֵעֵינַיִךְ... גַּן נָעוּל, אֲחֹתִי כַלָּה גַּל נָעוּל, מַעְיָן חָתוּם.שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים, עִם פְּרִי מְגָדִים"
(שיר-השירים ד')
"יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה, הַרְאִינִי אֶת-מַרְאַיִךְ, הַשְׁמִיעִנִי אֶת-קוֹלֵךְ: כִּי-קוֹלֵךְ

- בעזרת ד' יתברך
פקסלים מתחלפים,
בערכי אדום-ירוק-כחול.
לא מבינים,
שהם סתם צבועים.

אבל כשהם שורפים,
אני מבין שגם אני.

_
לכל מי שיש לו איתי יותר משישים ריבוא הוד'.

אֶחֱזוּ-לָנוּ, שֻׁעָלִים--שֻׁעָלִים קְטַנִּים, מְחַבְּלִים כְּרָמִים
(שיר השירים ב'-ט"ו)
אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיוה"כ שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו כל הכלים טעונין טבילה ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים ומה היו אומרות בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך אל תתן עיניך בנוי תן עיניך במשפחה (משלי לא) שקר החן והבל היופי

בעזרת ד' יתברך

חָצִי-חָסַר אוֹנִים
מְאַבֵּד אֶת חְצִיי לָדַּעַת.

[וְאוּלַי טוֹב שֶׁכָּךְ.]
הוֹפֵךְ עַצְמִי לְשֶׁבֶר כְּלִי.
בִּין רֶגָע.
רוֹצֶה שׁוּב בָךְ,
בְּטַהֲרתֵךְ.
כְּשֶׁאַתְּ כֹּל-כֻּלֵּךְ שֶׁלִּי...
אֲנִי.

בע"ה
שָׁבַרְנוּ אֵת קֶשֶׁר הַשְּׁתִיקָה.
מַעָיָנִי זוֹרֵם,
גּוֹנֵב אֵת כּוֹחָל עֵינָיְיךְ.
וְאַתְּ
מַרשָה לִי.

[שנזכה לעובדו באמת, בכל לבבך ובכל נפשך]

וְאָהַבְתָּ, אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ, וּבְכָל-מְאֹדֶךָ.
רש"י: ואהבת - עשה דבריו מאהבה, אינו דומה עושה מאהבה לעושה מיראה... בכל לבבך - בשני יצריך.
(דברים ו)
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-יְהוֹנָתָן, הִנֵּה-חֹדֶשׁ מָחָר, וְאָנֹכִי יָשֹׁב-אֵשֵׁב עִם-הַמֶּלֶךְ, לֶאֱכוֹל
וְשִׁלַּחְתַּנִי וְנִסְתַּרְתִּי בַשָּׂדֶה,

[שנזכה לקדש את שמך בעולם. אפילו לא כמו שמקדישים אותו בשמי מרום. אפילו רק לקדש. לא חשוב איפה ואיך.או שרק נזכה? גם זה טוב? לא יודע.]

מַעְיָנִי חָתוּם
מִיָּמָיו דְלוֹחִים
[לְעִתִּים]
והוא נִשְׁפָּך לְיָמֶיךָ.
[מִדֵּי פַּעַם].
וְכָעֵת,
מִיָּמָיו כְּאֵלֶּה.
[עוֹד לֹא סָפְחוּ מִינֵרָלִים]

[נקדש את שמך בעולם, כשם שמקדישים אותו בשמי מרום.]
"בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח, וּמָחָה ד' דִּמְעָה מֵעַל כָּל-פָּנִים"
(ישעיהו כ"ה, ח')

תֹּם לִבֵּךְ וְטֹהַר פַּנייךְ
[וְאֶצְבַּעוֹתַיִךְ.]
מִשְׁתַּקְּפִים
בְּעֵינַיךְ הַזכוֹת, מְלֵאוֹת הַדְּמָעוֹת.
[וְגַם אֵצֶל הַמֶּלֶךְ]
וְאוֹרֵךְ מִשְׁתַּקֵּף, מְסָרֵב לְעוֹזבְני.
יֵשׁ שָׂכָר לְפוֹעֳלֵךְ,
וְהָאוֹר שֶׁבְּחֹשֶׁךְ,

נקדש את שמך בעולם, כשם שמקדישים אותו בשמי מרום.

הרגע יצאת מהישיבה. שמת את האוזניות והתנתקת כמעט לחלוטין מהעולם שבחוץ.
יצאת את הרחוב שליד הישיבה, מלא ביסורי מצפון אחרי תפילה ארוכה כל כך כלפי ריבונו-של עולם, אחרי שיעור החסידות.
העץ הכרות בכניסה לישיבה, זה שנכרת בגלל החורף, מזכיר לך שלא כל צמח אחריתו טוב, והוא עלול לקרוס ברוח, ולעשות עוד נזקים אחר כך.
וככה כל דבר.
האוזניות עוד

בעזרת השי"ת.
בתגובה לשיר של בת שמש - "בקיץ הזה תלבשי לבן"]
גם אם בקיץ הזה
היא לא לבשה לבן
יש בשנה אביבים

ופורחים ניצנים.
[וקוצים.]

בקיץ הזה נהיה יחדיו
אם הנשק לא הי'ה על כתפו
[השלום נשאר ברכה]

ואולי דווקא בגלל התפילות
גופו נפצע וזב דם
בקיץ הזה היא התפללה
[והוא לא]

ולכן - היא לא שלו.

[וגזרה על המת שמשתכח מהלב.]

בעזרתו יתברך.

מֵפֵר אֵת אֶמּוּנִי
עֵינַי וְלִבִּי
אֵינָם טְהוֹרִים
[וְאֵינָם עוֹד מִתְנַקִים מדִּמְעוֹתָי]
וְאַתְּ, בַּת-מֶלֶךְ
נִשֵּׂאת לְעִירוֹנִי פָּשׁוּט.

[שנזכה לקדש את שמך בעולם, כשם שמקדישים אותו בשמי מרום.]
יָם, עֵינַיִם כָּחוֹל,
[חָשַׁבְתִּי שנגוזו,נגנזו בָּחוֹל.]
עֵינַיִם תְּכוּלוֹת
[אֲדֻמּוֹת, בְּרִית דָּם.]
תְּכֵלֶת חצוי הוּא כֹּל.
[אֲנִי יוֹדֵעַ.]
תְּכֵלֶת מִשְׁתַּקֵּף מִשָּׁמַיִם
[גַּם אוֹתָם גָּזְלוּ.]
אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח
וְצֶדֶק מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף.
[לֹא כָּאן]
וַאֲנִי,
רַק בִּכְדֵי

[נְקדשׁ אֵת שִׁמְך בּעוֹלָם, כְּשֵם שְמָקדִישִים אותו בִּשׁמי מרום.]
יָסַד-אֶרֶץ, עַל-מְכוֹנֶיהָ בַּל-תִּמּוֹט, עוֹלָם וָעֶד
גְּבוּל-שַׂמְתָּ, בַּל-יַעֲבֹרוּן
מָה-רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ, ד' כֻּלָּם, בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ
שָׁם, אֳנִיּוֹת יְהַלֵּכוּן לִוְיָתָן, זֶה-יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק-בּוֹ
רש"י שם : לשחק בו שלש שעות ביום כך אמרו רבותינו במסכת ע"א וכן מפורש בספר