[שנזכה לקדש את שמך בעולם, כשם שמקדישים אותו בשמי מרום.]
יָם, עֵינַיִם כָּחוֹל,
[חָשַׁבְתִּי שנגוזו,נגנזו בָּחוֹל.]
עֵינַיִם תְּכוּלוֹת
[אֲדֻמּוֹת, בְּרִית דָּם.]
תְּכֵלֶת חצוי הוּא כֹּל.
[אֲנִי יוֹדֵעַ.]
תְּכֵלֶת מִשְׁתַּקֵּף מִשָּׁמַיִם
[גַּם אוֹתָם גָּזְלוּ.]
אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח
וְצֶדֶק מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף.
[לֹא כָּאן]
וַאֲנִי,
רַק בִּכְדֵי לִרְאוֹת אֶת תכל(י)תך
[שְמִשְׁתַּקֵּף מִמֶּנִּי]
מִתְרַחֵק.
תגובות
זה מאוד קשה כשחצי שיר מוסתר ככה.
מאוד קשה לקרוא.
תכתבו. אני בעד. גם את מה שלא היה לי אומץ לומר.
וכן - אני חושב שדווקא לפעמים צריך את האומץ לא לומר בפרוש. לרמוז, להתפתל. לפעמים זו הדרך, גם לא עם עיקש.
עזוב השתקפויות, מראות וסוגריים. לך ישר.....
בבקשה "צא" מהסוגריים, הם סוגרים את השיר ומפריעים את תנועתו הקלילה.
העמקות היא פשטות שכשזורמים איתה, היא זורמת איתך.
שבת שלום!