הסיפור שלי פרק ג

עריכה : צחקן | יום שלישי, ז' אב. הגדל כתב

מוריה, יש לך כל הזמן את אותן בעיות  שחוזרות על עצמן. הקטע הוא פיסוק.
אני אתן לך דוגמא כדי שתביני.
כתבת ככה: "...הבדרן , עידו החקיין...", אז יש כאן את הבעיה שעשית רווח לפני הפסיק, אבל זה קורה לכל אחד.
אני אדלג הלאה לבעיה הפחות גדולה ואז אחזור קצת, לבעיה הכי גדולה. כתבת: "עומר, צחי, שירן, שרית,יעל,גלעד, תמיר...". באיזור שכתוב "שרית,יעל,גלעד" לא עשית רווחים אחרי הפסיקים. זה גורם למראה צפוף, ולא נוח לקרוא ככה. וודאי שקשה לקרוא את זה באופן רגוע (לימדו אותנו בספרות אפקט כזה, שכשכותבים צפוף, כלומר דוחסים פרק זמן ארוך בכמות מצומצמת של טקסט או שפשוט כותבים בצורה שמי שקורא את זה צריך לקרוא את זה כמו מכונת יריה, זה גורם ללחץ של הקורא. מגניב, לא?!).
ובעיה אחרונה, והכי בעייתית: כתבת: "...עידו החקיין הוא וערן חברים טובים...". כשאומרים את זה כמו שהתכוונת לזה, זה באמת נשמע בסדר. אבל כשקוראים כמו שזה כתוב, בלי שום סימן פיסוק, זה מפחיד! תוציאי במשפט אחד "ערן הבדרן, עידו החקיין הוא וערן חברים טובים" בלי שום סימני פיסוק והפסקות ועצירות בדרך (בחלקו השני של המשפט). זה פשוט מפחיד! במקרים כאלו (ויש לי עוד דוגמאות, רק תעברי ותראי), אולי עדיף שתכתבי: "ערן הבדרן, עידו החקיין (הוא וערן חברים טובים)...". הסוגריים האלו עושות הכל, לא?! ואם מפריעות לך הסוגריים במשפט שהוא אמירה של מישהו, תכתבי: "ערן הבדרן, עידו החקיין, הוא וערן חברים טובים,...". זה נשמע ונראה הרבה פחות טוב מהקטע עם הסוגריים, אבל תסכימי איתי שגם הרבה יותר טוב מ"ערן הבדרן, עידו החקיין הוא וערן חברים טובים".
העלילה שלך מעולה, את רק צריכה לעבד את איך שהעלת את זה לכתב.

ב"הצלחה.
מצטערת אם התעייפת.

נ.ב. אם כבר הגענו לדבר על פיסוק, הייתה לי מורה (מקווה שהיא לא תלמד אותי שנה הבאה) שלא פיסקה. וכשכן, היא תמיד פיסקה לא טוב: בסוף שאלה היא שמה נקודה, בסוף משימה (לדוג': "פרטי והסבירי") היא שמה סימן שאלה, כשהיא כותבת משהו ואח"כ שואלת על זה שאלות, היא לא מפרידה בין מה שהיא כתבה לשאלות (לדוג': המורה הוציאה את דנה ושרה מהשיעור מתוך שעמום הן הלכו לקפיטריה של אבי והתחילו סתם לשאול אותו כמה זה עולה כמה זה עולה האם מותר או אסור. מדוע. סתם דוגמא אמיתית שאני זוכרת עד עכשיו מכית ט' או י'). בקיצור- זה משהו נורא. והיא גם עשתה כמעט כל שיעור בוחן. אז פעם אחת, לקראת סוף שנה שעברה, כתבתי לה מאחורי הטופס, בעט צהוב בהיר (ככה שהיא לא בהכרח תראה, אולי כן ואולי לא, תלוי עד כמה היא מסתכלת מאחורי הטפסים): "המורה, אאני לא יודעת אם תקראי את זה, אבל אם כן, אני ממליצה לך בחום ללמוד פיסוק. את לא מפסקת בצורה שזה פשוט מפחיד.". עד היום אין לי מושג האם היא קראה את זה. היא לא החזירה לי את הבוחן. אולי זה כי לא הייתי בשיעור שלה (ואני מדגישה: בשיעור שלה, לאו דווקא בבית הספר), אולי כי היא קראה מה שכתבתי והחליטה לא להחזיר (אל תשאלו אותי מה הקשר, אני לא יודעת), ואולי זה כי היא סתם שכחה מהבוחן ההוא. בכל מקרה, אני מקווה שהיא קראה את זה ולקחה את זה לתשומת לבה, ושהיא לא יותר מדי כועסת עלי.

המשפט: "

" יופי ,יש לי זמן לשתות קפה ענבלי אולי תכיני לי?" ביקשה  אמא

" כתוב בגופן הרבכה יותר גדול משאר הטקסט. נשמע כאילו היא (האמא) צועקת. יש, שוב, בעיות עם הפיסוק, אבל את זה תסדרי לבד.

א. הפיסוק- די השתדלתי לפסק ,בפעם הבאה אני אבקש ממשהו לעבור על הפרק והוא יתקן אותו (ב"נ)

ב. לגבי מה מה שאמרת על המשפט ההוא , זה לא בכוונה זה פשוט בעיה במחשב... נשתדל לתקן לפעם הבאה....

ושוב תודה רבה על ההערה.

יומצוין או יותר נכון ערב מצוין

מוריה