ב"ה
היה זה שמשון. נער גבוה מתולתל, בן 21. הוא כבר אחרי צבא, עם רובה מגדל עדר כבשים. כבר מזמן מרכלים עליו שהוא בדרך להתארס, למרות שהוא בסה"כ מגדל רחלים. הוא 'אחראי המאחז', החל מהבניה וכלה בשיווק הצמר והחלב. הוא המנהל.
יגאל נכנס. הכיפה מוקמה במקום טוב- סריגה עבה, שיראה כמו נער גבעות אמיתי. הציצית היתה קצת לא מסודרת טוב, אבל הם מחלו לו, שהרי הוא יהודי.
יגאל לא הציג את עצמו - הוא העדיף להשאר חסוי. שמשון הפעם היה בגבעה ולא עם הכבשים טלי היתה איתם, ועם הכלב - רוטי - השומר של המאחז (קיצור של רוטווילר, או בכינוי- רוטי פוטי).
"שלום. מי אתה?", כשהוא מתחיל לחשוב שמדובר באיש 'שלום עכשיו' מהאלה שמבקרים חדשות לבקרים, עם ג'יפ ומסוק מלמעלה. הם כל הזמן ממחזרים את עצמם - לא יותר מששה אנשים ומליארד דולר. רק שהפעם הוא התחפש לשם כך.
"אני יגאל. מי אתה ?"
"שמשון. המנכ"ל פה..."
"מה התקציב שלכם לחודש"
"אתה חושב? אין לי אגורה בכיס! אני חי מה'! והוא תמיד עוזר לי. אם לא היה היום שלושת השבועות היתי שם גם מוזיקה בשבילך!. ורק שתדע- ה' ממש טוב !!!"
לפני ששמשון המשיך, יגאל עצר אותו
"לפני שאני מצטרף... אם אפשר לדעת - נקודת ציון, כמה ערבים אכלתם לארוחת צהרים (הוא אמר בצחוק -והתכוון ברצינות), כמה תנים נושכים אתכם בלילה, כמה פעמים ביום אנשי 'שלום עכשיו- מלחמה אח"כ' נמצאים פה - והכי חשוב- כמה טרשים יש פה - ספרתם?"
"נקודת ציון? ארץ ישראל. זה קטן -הנה תסתכל על מחזיק-המפתחות שמושלך פה בארץ. אתה רואה אותנו בגלבוס?
ערבים לארוחת צהרים? אני לא קניבל!
תנים? לא לחינם יש לנו את רוטי. הוא לא פה, אלא עם טלי... .
אנשי שלום עכשיו ('אתה', חשב לעצמו), אחד לשבוע. הם מתעדים כל טרש פה- תשאל אותם. מבחינתי כל טרש הוא יהלום - אני לא מצליח לספור! איזה טוב אתה ה'- יש לי אורח - אז בא תכנס לקראוון שלנו!"
מצוין, חשב יגאל לעצמו. קראוון - מתחת למדרגות - זה המקום להניח את חומר הנפץ. הלך לפינה, הוציא את המחשב כף יד שלו מהכיס ורשם את העניין.
תגובות
עוד תגובה