איבוד עצמי לדעת

כשעיניי נפקחו לזריחה אדומה
נסתי.

נאחזתי בקרנות המזבח
אך הן שיסעו ידיי,
ועזבתי,
ונשמטתי
אל תהום נשייה,
צבעה כשמש בוקר-
ארגמן של אוד עשֵן;
זהב שמיים עליז,
בוהק חֶרֵב פז.

וזעקתי עד ניחרתי
ודמי-
כגיץ
ניתז.
נפילה.